Page 139 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 139
הכרזתו של ברטוב בשנות ה“ 90-אני לא הצבר המיתולוגי” ,בלא משים,
העניקה אישור לישראליות חפה ממיתולוגיה צברית שורשית גם למי שאינם
ילידי הארץ .שורשיות ישראלית אינה כרוכה בצבריות ואינה נקנית בלידה
אקראית־סתמית בארץ אלא בנטיעת שורשים רצונית של המקומי במקום
מושבו ,של תושב הארץ בהוויה הישראלית ,בלשון העברית ובתרבות העברית.
הפרדיגמה החדשה הזו העניקה אפשרות גם לעולים שנולדו בגולה את
האפשרות לשאת בגאון את זהותם הישראלית גם אם לא נולדו כאן.
שישים וארבעת פרקיו של הרומן מתארים בזה אחר זה ,בסדר כרונולוגי את
החוויות שהשתמרו בזיכרונה של שורוק־אליאני מילדותה הנינוחה בקזבלנקה,
הפרידה מסדרי החיים המוכרים לה ולמשפחתה ,מבני המשפחה המורחבת,
החברים והחברות בבית הספר והפרידה מלשון הדיבור הצרפתית בגין העלייה
לארץ ,ההגעה לארץ ההתיישבות בקרית־שמונה מקום מושבם של הסבא
והסבתא שלה ,שעלו לפניהם ארצה ועד לפרק הגיוס שלה לצה"ל לאחר סיום
לימודי התיכון" .בדרך הביתה" ממ ֶצה את החוויות שנאספו בזיכרונה של
הסופרת במשך עשר שנים ,מגיל שמונה ועד גיל שמונה־עשרה .ביחד ,הפרקים
מצטרפים לסיפור צמיחתה והתפתחותה של ילדה ,שהוא אמנם סיפורה
האישי של הסופרת ,אך בה־בעת הוא גם סיפור עלייתה ,התיישבותה
והתערותה של משפחת עולים בקריית שמונה .זהו סיפור־עליה ,התיישבות,
התערות והשתלבות בעולם חדש של משפחה אחת ועם זאת זהו סיפורם של
כל תושבי קריית־שמונה באותה העת וסיפורה של כלל אוכלוסיית העולים
שהיגרה לארץ לאחר קום המדינה שהקימו בעשר אצבעותיהם את מקום
התיישבותם המרוחק בספר ,הרחק ממרכז הארץ .הספר חושף את מעלותיהם
וחולשותיהם של מייסדי ובוני העיר הצפונית שפעלו מכוח תקוות גדולות
ונקשרו לאהבות ,אכזבות ,כמיהות וחלומות .ייחודו של הספר אינו רק בעיסוק
באותו נושא דחוק בתולדות תקומתה של מדינת ישראל כי אם במיקוד העניין
בתרומתה המכריעה של יהדות ארצות האסלאם לבניין מדינת ישראל.
שקיבלה ביטוי בבניית מאות יישובי ספר ומגן עירוניים וחקלאיים יישובם
ופיתוחם .דרך הסיפור האוטוביוגרפי על עצמה ועל משפחתה המורחבת,
ומבטה החיובי והאמפטי על הדמויות המשתתפות בעלילה אנו נחשפים לפרק
משמעותי בסיפורה של שיבת ציון.
ברומן "בדרך הביתה" המספרת שומרת נאמנות לסוגה הריאליסטית
בסיפורת .היא מספרת על חייה בלשון "אני" בנימה רכה ורגישה שובת לב.
"בדרך הביתה" ,ספרה של אליאני שורוק כתוב בחום אנושי ,ומספר את
סיפורה של ילדה להורים מהגרים ביישוב־ספר בעשור השני לקיום המדינה.
| 138שבילים | גיליון 29
