Page 134 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 134
גם בספר זה נחשפת רגישותו של רוני סומק לנוער השוליים אותם טיפח
במשך שנים בעבודתו החינוכית .השיר "פלפלים לתנור" מהווה דוגמה
מובהקת .השיר עוסק לכאורה בפרט שולי הנקשר בחייה של נערת שולים ,אך
הפרט הזה מעביר מהות שלמה של ה"נערה בסיכון" או הנערה עם "צרכים
מיוחדים" שבעבר העברית קראה לה "מפגרת".
האירוניה על המונחים המשתנים ומגדירים את נוער השוליים ,שמהותם
האנושית נעלמת מבעלי המקצוע ,ברורה" :אבל כל העברית יכולה למות מול
החיוך של ר' /הממריאה ממטבח של מסעדה שקושרת לה סינר /סביב
המתנים לשמי ה"פלפלים לתנור" .הפעולה הפשוטה של האדם הרגיל ,צליית
פלפלים בתנור ,לגבי הנערה בסיכון זו פריצת דרך משמעותית .הביטוי השגור
"הגבול הוא השמים" עולה מעצם הצירוף האופייני לרוני :נטילת חומרים
מעולם הריאליה היומיומי ,הנמוך לכאורה ,מחלץ אותם מקומתם הנמוכה
ומקרין עליהם את אור לבו ורגישותו; מגביהם ומעצימם .צליית הפלפלים
אנלוגית למלים המביעות את גודל אושרה .מבחינת הנערה החלפת הסכין
באש היא מהותית" :אני כבר לא רק חותכת מלפפונים" – מרשים לה כבר
להשתמש בתנור -מקור אש וחום ,תרתי משמע לגביה.
האמירה בסיום חדה וחותכת "ואיך האבולוציה לא שוכחת אף פעם להחליף /
סכין /באש" .איך האבולוציה של העברית ביחס לנוער השולים ,לא מחליפה
סכין באש .הביקורת לכאורה מופנית אל העברית ,באופן אירוני ,אך ברור,
שהמסר כאן הוא כלפי אנשי המקצוע המטפלים בנוער ולעתים גוזרים את
גורלו באופן חד כסכין ובכהות חושים לעולמם הרגשי של בעלי הצרכים
המיוחדים .האש מסמלת את חום הלב והרגישות הנדרשים לטיפול בנוער
למילוי צרכיהם.
את השילוב האוקסימורוני בין עולמות "עליונים" לעולמות "תחתונים"
מוצאים כבר בכותרת השיר "שרשרת המזון של השירה".
אוכל להשתמש במילותיו אילו לתיאור הקו הפואטי הבולט שדנתי בו בעבר
בספרי "כאב השורשים הכפולים" (עקד ,)2008 ,של שילוב חומרי ראליה
"נמוכים" יומיומיים עם מטונימיות ומושגים המשתייכים לעולמות רוחניים:
ניתן להדגים את "שרשרת המזון" של שירתו של סומק משיר זה .הוא פותח
בשפת היומיום המדוברת של שיחת רעים" :אחד מקרובי משפחתה של אשתי,
/עולה חדש מרומניה ,הקים בתל־אביב / ...בית חרושת למוצצים" וכך מעצים
את האותנטיות של השיר ורוכש את אמון הקורא לנאמר בשירו.
גיליון | 29שבילים | 133
