Page 135 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 135
כשבגר ועיניו כהו בנו הוסיף אגף ליצור קונדומים.
הדובר השירי מצביע על הסתירה לכאורה" :יותר מידי קונדומים יפחיתו ֵּלדת
תינוקות שיצטרכו מוצצים ".העסק יפסיד יותר מאשר ירוויח.
לכאורה עניין שלא שייך לעולמה של שירה בו בוחר המשורר לפתוח.
אולם המשכו של השיר הוא ארס־פואטי מובהק ההופך את כל המונחים
היומיומיים בהן פתח בשפה דיבורית יומיומית למטאפורות ולמערכת דימויים
בעלי מטען סמבולי ארס־פואטי מקורי לתאר את השירה .באופן זה "הקפיץ"
את השיר מעולם הריאליה אל המטא־ראליה" :קודם עטוף /את המילה /
בגומי החמקמק שיגן /ויפנק / .אחר כך כשתזרוק אותו ,זכור את גלגולו
הראשון /וספוג ממנו ,כמו בחלל פיו של תינוק / ,בכי /יללה /וגם את הקולות,
שחוץ ממך אף אחד /לא שמע".
אפשר לומר שיש כאן מעין הוראות שימוש והנחיות לדרך הקריאה וההבנה
בשירתו .הקונדום הופך ל"כיסוי" שב"גילוי" ,אם להשתמש במונחיו של
ביאליק במאמרו המפורסם "גילוי וכיסוי בלשון" .השלכת הקונדום כמוה
כהשלכת הכיסוי הלשוני בשיר ,רק לאחר מכן ניתן יהיה לשמוע את הרגש
ההיולי הטהור שהפעיל את מנועי השיר והוציאו מן הכוח אל הפועל .רק אז
ניתן יהיה להבחין בקולות להם האזין המשורר ,שחוץ ממנו אף אחד לא שמע,
והניעו את המעשה השירי .כך למשל ,השיר הקודם בו דנתי לעיל בקצרה
"פלפלים בתנור" ,רק אזנו הרגישה שמעה את הקול המאושר בחיוכה של
ה"נערה בסיכון" במעבר מחיתוך מלפפונים בסכין לשימוש בתנור לצורך
צליית הפלפלים .מבחינתה ,זה לא שינוי של מה בכך ,אלא האמון שנתנו בה
המבוגרים .זו קפיצת מדרגה אנושית .זר לא יבין זאת.
מקולות אילו ניזונה שירתו של רוני סומק.
אף שירי אהבה כמו במציאות היומיומית שלנו עשויים בשר ורוח ,גוף ונפש,
והאוקסימורון "סונטה חתוכה מול חלון ראווה של אטליז" ככותרת לשיר
אהבה ממחישה יפה את דרכו הפואטית .אין הוא נוהג לדבר בשפה גבוהה ,אף
לא בשירי האהבה .עוצמת התשוקה מקבלת ביטוי אותנטי דווקא בשימוש
בשפת הקצבים .בשיר מיניאטורי ,בין משפט אחד ,שבו כל מילה היא שורה
בפני עצמה כדרכו המינימליסטית של המשורר היהודי־הקנדי הידוע ,סימור
מיין – ממחיש המשורר אמירה ישירה ונוקבת בענייני הלב .המבע המיניאטורי
של משפט אחד הנחלק לשני בתים (מבחינה תחבירית החלק הראשון הוא
| 134שבילים | גיליון 29
