Page 140 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי

‫העלילה מתרחשת בעולם שבו גדלה ילדה רגישה ורבת כישרונות המאזינה‬
‫באוזן סקרנית ומביטה בעיניים ערניות בעולם הסובב‪ ,‬בהוריה‪ ,‬אחיה‪ ,‬אחיותיה‬
‫שכניה‪ ,‬תלמידי ותלמידות כיתתה ויתר תלמידי בית הספר היסודי‪ .‬העולם בו‬
‫היא חיה רווי קשיים‪ ,‬קונפליקטים‪ ,‬וחלומות המשמשים דלק להתפתחות‬
‫העלילה ופיתוח חלומות שלא יתגשמו בהכרח‪ ,‬ועם זאת קיומם בהווה בלב‬
‫הגיבורים מעניק להם אמונה שיוכלו להתגבר על הקשיים והייאוש הכרוכים‬

‫בחייהם ביישוב נידח ושכוח אל‪ ,‬על גבול לבנון ‪ -‬בעתיד‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬שאין זו יצירה בדויה‪ ,‬הסופרת מדברת על עצמה ועל משפחתה‪ ,‬ועם זאת‪,‬‬
‫מתוך הטקסט לא ניתן להוכיח בוודאות שהכל היסטורי או ביוגרפי ואין‬
‫בעלילת הדברים‪ ,‬נתונים‪ ,‬מעשים ויסודות בדויים במטרה לעבות את עלילת‬
‫הדברים או כדי להעניק לה עניין ומתח או יסוד קומי־הומוריסטי‪ .‬קורא אנגלו־‬
‫סקסי באוסטרליה למשל‪ ,‬שאינו בקי בתולדות שיבת העם היהודי לארצו‬
‫ובניינה של מדינת ישראל יכול בהחלט לתפוס את היצירה כרומן בדוי או רומן‬
‫ביוגרפי ואת ורד גיבורת הסיפור כדמות בדויה בין שלל הדמויות האחרות‬
‫החיות ופועלות לצדה בעלילה‪ .‬לעומתו קורא ישראלי הבקי בתולדות שיבת‬
‫ציון‪ ,‬הקמת המדינה ובניינה יטה יותר לעמדה שמדובר בממואר או ברומן בעל‬
‫מאפיינים ביוגרפיים‪ .‬רומן ביוגרפי מלווה את סיפור חייה של אישיות אמיתית‪,‬‬
‫אך בשונה מביוגרפיה של ממש‪ ,‬מספק לדמות רקע ופעילות בדיוניים כדי‬
‫לשוות לסיפור צורת רומן‪ .‬במקרים רבים הרומן הביוגרפי אינו מזכיר את שמם‬
‫האמיתי של גיבוריו‪ ,‬אף כי בדרך כלל דואג הסופר שהדבר יהיה ברור מתוך‬
‫העלילה‪ .‬ככל רומן מדובר ביצירה אפית‪ ,‬הנפרשת על פני עשרות פרקים‪.‬‬
‫היצירה נפרשת על פני רצף חיים לא קצר שמתחיל בילדותה של ורד ומתפתח‬

‫ומתרחב לעלילה הנמשכת עד להגעתה לגיל שמונה עשרה וגיוסה לצה"ל‪.‬‬
‫על עלילת הדברים משוחה פה ושם נימה נוגה מכאן ונימה אופטימית מכאן‪.‬‬
‫שתי תמונות עצובות בספר נגעו לליבי‪ ,‬האחת היא ההכנות שמשקיע אביה‬
‫של ורד בבוקר יום העבודה הראשון בקק"ל‪ ,‬הוא לובש חליפה‪ ,‬עניבה ושאפו‬
‫לראשו ונתקל בתגובות לעגניות מצד חבריו לעבודה ביערות הרי נפתלי‪.‬‬
‫בשובו הוא זועם פגוע ונכלם "בושה ‪...‬בושה‪ ...‬כולם לבשו חאקי ואני בחליפה‪,‬‬
‫עניבה ושאפו"‪ .‬דמיינתי אותו רוכן על שתיל וטוריה בידו‪ ...‬היטלטלתי בין צחוק‬
‫לבכי‪( ".‬ע' ‪ )48‬התמונה השנייה שנגעה ללבי הוא הוויכוח שניטש בין האם‬
‫והאב שחשף בלהט הדברים את חוסר שביעות הרצון ותחושת העצב שלו‬
‫ממצבה הכללי של משפחתו בקרית שמונה ותחושת העלבון האישי שחש‬
‫מעיסוקו כפועל ייעור בהרי נפתלי‪ .‬האם מפצירה באב לכתוב מכתב לתמר‪,‬‬
‫ליליאן ושמואל‪ ,‬המצויים בחו"ל שיבואו והאב משיב לה "איך את מעלה‬

‫גיליון ‪ | 29‬שבילים | ‪139‬‬