Page 142 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 142
ריאיון עם דן קורדובה
לרגל צאת ספרו "לילה וערפל"
הוצאת שבילי־אור2023 ,
בדומה לספרך הראשון "חמישה טפסים ואישה" גם בספר הנוכחי אתה שב
לעסוק בסוגיות הנוגעות לפוסט־טראומה ,לזיכרונות כואבים ולסודות קבורים.
מה מביא אותך לשוב ולעסוק בסוגיות אלו?
אינני חושב שאדם יכול באמת להתנער מעברו ,מהזיכרונות והכאבים של
העבר ,ולהתחיל את חייו מחדש ,פשוט לפתוח דף חלק .חלק מהזיכרונות
יטשטשו עם הזמן ,אפילו ישתנו .הכאבים יהפכו לצלקות .אבל למרות כל
השינויים וחלוף השנים והאנשים השונים שיבואו וילכו מחיינו ,העבר תמיד
יהיה שם בצורה כזאת או אחרת .יש אולי אנשים שיודעים להשתנות כל יום
מחדש ולשכוח את מה שירצו ,אבל אני לא בן־אדם מהסוג הזה .לטוב או לרע.
יש משפט מאוד יפה אצל קורמאק מקארת'י ,כשאחד הגיבורים קובע כי אדם
יכול לנסות ולברוח מהכול ,לשנות את שמו ,לנסות להתחיל הכול מחדש ,אבל
אז בוקר אחד הוא מתעורר במיטה ומביט בתקרה ,ונחש מי שוכב שם .אני
חושב שכולנו יכולים להזדהות אם הרעיון הזה ,במידה כזאת או אחרת .זה
תמיד אותו בןאדם שמתעורר ומביט בתקרה.
כל מערכות היחסים בין גברים לנשים המתוארות בארבע הנובלות מאופיינות
בצורה בעייתית .כך ,למשל ,חלק משמעותי מהגברים המופיעים בספר
מתוארים כמי שנוטרים טינה לנשים במשך שנים ,או כמי שפועלים בצורה
אלימה וקיצונית למען מימוש אהבתם .מה הסיבה לתיאור פסימי ואלים מסוג
זה?
זה לא סוד שמערכות יחסים הן דבר מורכב .למרות שממליצים לנו בדרך־כלל
לדבר על הכול ,להיות פתוחים זה עם זאת ,אני הרגשתי תמיד שאת החרדות
והקשיים קשה לפתור במילים .אולי בגלל זה תמיד נמשכתי בספרות לדמויות
גבריות שתקניות ומודחקות .הגיבורים של המינגוויי מתייסרים ושותים
ופורקים את זעמם במופעי אלימות .ברור שהתנהגות מסוג זה לא מביאה
לדברים טובים ,אבל יש בה גם משהו מאוד אצילי ,מאוד מלא כבוד .היכולת
הזאת לשמור דברים אישיים לעצמך .במיוחד במציאות שלנו ,שבה נהוג
גיליון | 29שבילים | 141
