Page 98 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי

‫מרים נייגר־פליישמן‬

‫עין‬

‫אודה ולא אבוש‪ ,‬יופי גורם לי הנאה‪ .‬בזה אינני שונה מרבים אשר מתענגים‬
‫בנפשם כאשר הם מתבוננים באנשים יפים‪ ,‬חפצים‪ ,‬טבע‪ ,‬נוף מרהיב ויצירות‬
‫אמנות‪ .‬טביעת העין המוקסמת הזאת ‪ -‬יש אומרים שהיא מנגנון אבולוציוני‬
‫שמיועד לכוון אל השלמות האלוהית‪ ,‬אל סימטריה חד־משמעית‪ ,‬יש אומרים‬
‫שלא לשמה‪ .‬יש אומרים שזהו יצר הקניין‪ ,‬יש אומרים שזוהי הטיה של היצרי‬
‫אל עבר מקום מוגן בלב‪ .‬יש אומרים שזהו אינסטינקט של קריאת נשמה‪ .‬אולם‬
‫אני אינני יודעת אפילו אם המראה המתקבל על רשתית עיני זהה עם זה של‬
‫זולתי‪ .‬ואני גם תוהה אם לעולמי הרגשי יש חלק בהעדפותיי‪ ,‬האם הוא תלוי‬
‫בעננת התודעה המשותפת לבני המין האנושי‪ ,‬או כדבר האמרה העממית‬
‫"בעיני המתבונן"‪ ,‬או שמא יש ליופי מעמד בלתי תלוי‪ ,‬מוחלט משלו‪ .‬ובכל‬
‫זאת הרי יש מן המשותף במשיכה אל אותו החן הלא מוסבר המוקרן מן‬
‫החפצים‪ :‬משכיות ממערות קבורה‪ ,‬מוצגים של שבטי ילידים במוזיאון‬
‫האנתרופולוגיה במקסיקו‪ ,‬פורצלן רוזנטל גרמני‪ ,‬הרנד הונגרי או הולנדי או‬
‫סיני‪ ,‬כלים מעוטרים מעשי אמנות ממרוקו או מהודו‪ ,‬שטיחים מפרס ועוד‬
‫ועוד‪ .‬הנוף והצומח לא משקרים‪ ,‬הם משדרים תחושת התמזגות עם היקום‪.‬‬
‫מרחבים בין ארץ ושמיים‪ ,‬מדבריות‪ ,‬ערבות והרים מרחיבים את דעתו של אדם‬
‫למעוף תודעה מתאחד עם אין‪-‬סוף‪ .‬פריחה נוגעת בבשרנו‪ ,‬צבעיה ויופייה‬

‫מטעינים מחדש את רצון החיים‪ .‬כך אני מניחה‪ .‬כך אני מרגישה‪.‬‬
‫היופי האנושי הוא עניין קצת שונה‪ .‬אנשים שעצם נוכחותם מאירה ומשמחת‪,‬‬
‫היא הבסיס למיתוסים על כוכבי הקולנוע‪ ,‬להילה שנוצרת סביבם ומקנה להם‬
‫מסכה של קדושה‪ .‬אינני יודעת אם פנים נאות של אישה או גבר הם מוסכמה‬
‫או תלויי תפיסה‪ ,‬עד כמה מתקרב צלמם לצלמו של האחד שבראם בתבניתו‪,‬‬
‫כחומר ביד היוצר‪ ,‬והם בחטאותיהם התעוותו ממנו והלאה במהלך הדורות או‬
‫להפך‪ ,‬משתפרים והולכים לקראתו‪ .‬כאן התנודות אינן מוחלטות ‪ -‬אמונה או‬

‫אמנות‪.‬‬
‫אני מעדיפה לראות את העולם מבעד למנסרה הקסומה של היופי‪ ,‬גם אם אני‬
‫משקרת לעצמי הרבה או מעט‪ ,‬אני מסבירה שהשקר הזה הוא שמירה על‬

‫גיליון ‪ | 29‬שבילים | ‪97‬‬