Page 94 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי

‫עכשיו‪ ,‬שהיא נוהגת‪ ,‬היא יכולה לשלוח אליו מבט מלוכסן‪ ,‬להשהות אותו עד‬
‫שאלכסנדר יבחין בו‪ ,‬וב ֵּהעדר ה ֶהגה מלפניו‪ ,‬לאלץ אותו להיענות לחיזור‬
‫המכאיב‪ .‬ואז‪ ,‬כשוודאי לה הדבר שהבחין בה‪ ,‬תשוב ותסיט את צדודיתה‬
‫באיטיות אגבית אל ה ִשמשה הקדמית‪ ,‬כמו מעולם לא נע צווארה לעברו‪ .‬אני‬

‫לא ֲאד ֵּבר ראשונה‪.‬‬
‫גם עכשיו‪ ,‬במיטה‪ .‬יכולה היתה להושיט אצבע‪ .‬ליזום מתוך שארית הזיכרון‪.‬‬

‫לגעת ראשונה‪.‬‬
‫אבל היא עוצרת‪ .‬מצפינה את בדלי ההשתוקקות‪ ,‬את הסלידה המהפנטת‪ ,‬את‬
‫גחלי ההשתייכות‪ ,‬שבעטיה נכרכה אחריו לפני עידנים‪ ,‬למרות פחדיה‪ ,‬שכבר‬
‫אז עזים היו‪ ,‬וכבר אז ניסתה להשקיטם בסיפורי־שווא על זוגיות מופלאה‬
‫בארץ זרה‪ ,‬ישראל‪ .‬מה היה לה האיש הזה‪ ,‬שכך ניאותה לבלום ולהסכין‪ .‬שגם‬
‫כשילדיה שלה בגרו וטסו‪ ,‬לא נסעה אחריהם‪ ,‬שגם כששנה אחר שנה אין הוא‬
‫משנה ממנהגו בעבודתו המצומקת‪ ,‬היא עדיין ממתינה לו‪ .‬אילו רק היה אומר‬
‫להם דבר‪ ,‬למעסיקיו‪ .‬אילו רק ידעו‪ .‬אפשר שהיו מפטרים אותו‪ ,‬סוף סוף‪,‬‬
‫ובד ֵּמי הפיטורין יכולה היתה מזנון חדש לקנות‪ ,‬ספה‪ ,‬שולחן‪ ,‬ואף לשלוח מעות‬
‫ספורות לאחותה האחת‪ ,‬שנותרה במולדת הקרה‪ִ .‬במקום זאת הוא נוטל עמו‪,‬‬
‫בוקר־בוקר‪ ,‬את גבו העיקש‪ ,‬מקים אותו בעמל־עולמים מן המיטה‪ ,‬שעליה‬
‫ישוב להשתרע בתום הגניחות המצמיתות בחדר־השירותים‪ ,‬עשר‪ ,‬שתים־‬
‫עשרה דקות שתוקות‪ ,‬ואז ייצא מבעד לדלת מבלי אומר‪ ,‬לאחר לגימת המים‬
‫מן התרמוס שהכינה לו מבעוד לילה‪ .‬אילו רק שלח אליה‪ ,‬פעם אחת‪ ,‬את ידו‬
‫היפה‪ ,‬שכה מיטיבה לדפדף בספריו הזרים‪ ,‬יכולה היתה לחדול מטרוניותיה‪,‬‬
‫המסתירות את תמהונה הנעלב על הסתלקותו המתחדשת ממנה‪ .‬אל הילדה‬
‫העלובה של השכנה יודע לבו להתייחס‪ ,‬ואל אשתו מאומה? שוב הקנאה‬
‫העכורה‪ .‬אילו פיטרו אותו היה נגזר עליו לשהות בביתם שעות יותר‪ .‬אפשר‬
‫שאז היה נעתר להפצרותיה החבויות ומניח משפטים רצופים ל ִפ ְת ָחה‪ .‬רק‬
‫בערבים הספורים‪ ,‬שבהם הוא ניאות לצאת עמה אל הריסקינים ודומיהם‪ ,‬היא‬
‫ָשבה ושומעת את הגיגיו החרישיים‪ ,‬ברוסית‪ִ ,‬כ ְבימים ָע ָברו‪ ,‬ותשוקתה אל ידו‬

‫הכבושה מתעצמת‪.‬‬
‫אולי תהין מחר‪.‬‬

‫גיליון ‪ | 29‬שבילים | ‪93‬‬