Page 91 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 91
האמא אוספת בקבוקים ,אחרי המשמרת בסו ֶפר .ומי יחמול מבט אל הקטנה,
עם המפתח על צווארה הדק? מה תעשה לבדה בבית הריק? מי יטפל בה,
כשאמה נעדרת כל היום? אבל מילותיו מגיחות מושפלות ,קטועות ,שקטות.
הוא לא צועק ,אלכסנדר ,הוא מוותר.
כי ָהא ְש ָמה" .אם לא הציונות ֶש ְל ָך לא היינו סובלים כל־כך" .כך היא .וילדיה
ִמקו ְדמו .שעד קנדה התגלגלו ככלות ְסאת־ ִסבלם ב ֵּני ָכר הציוני הכפוי ,וגם
משם מטיחים בה את שתיקתם .נכון ,מאמין אלכסנדר ולבו נשנק בקרבו .אם
לא הציונות שלי ,אפשר שלעולם לא היו ילדיה נפרדים ממנה .אפשר שחיים
נפלאים ,אחרים ,יכולים היו להיות לה ,אלמלא אני .אם לא הציונות שלי ,הוא
נאנק ,לא היתה מרינה נכלמת אל הדירה הזאת ,אל העיר הזאת ,אל הארץ
הזאת .אם לא הציונות שלי ,יכולה היתה להישאר בחיק משפחתה ,בקור שכה
אהבהִ ,במקום להימק ָבחום המהביל שגזר עליה .ושוב ,כבכל יום ,הוא שב
ומגדף את עצמו ,שוכח את היצמדותה המתרפסת אליו באותם ימים רחוקים,
את כמיהתה הנואשת לצאת את הכפר .נכון ,הוא חוזר ומאמין ,אני גררתי אותה
לכאן .מה לה ולעברית שלי .אלמלא הואָ ,שבות מחשבותיו ונאנחות ,אפשר
שגם מקצוע היה לה ,ו ִב ְש ָפ ָתה שלה ,ואפשר שהיתה ממלאת את ימיה ִבמקום
לכלותם ְבה ְמתנה כבויה לשובו ,מבשלת לו את אוכלו המדוקדק ,מכבסת את
מלבושיו ומניסה את האבק מהרהיטיהם הכהים ,שלא הוזזו ממקומם מאז
בואם לארץ הזאת .וכך הוא אונס את עצמו ,מדי יום ,לשוב ולקום אל עבודתו.
לפחות פרנסה ימשיך להביא לה ,עד כלות ימיו .שהרי ככל שיאזור כוח ,כך
יגדלו דמי־הפרישה ,וכשיקדים להסתלק ,כפי שמנבאים רופאיו בלא־אומר,
ְיפצו ָמעותיו ,בשארית־ימיה ,על ה ָגלות שאליה ָכבל אותה בחייו.
פקידותו הכפופה ,שאיתה הוא שב ויושב ,יום אחר יום ,רכון אל המסוע ה ִא ִטי
במקום־עבודתו הצחיח ,חרותה בגוו השדוף ,בלחייו החרוצות ,בחיוכו הנעדר.
הוא בודק מזון במפעל ,אלכסנדר ,להבטיח טריותו טרם היבלעו אל קופ ְסאות־
הפח הסדורות .המתבונן מרחוק ִי ְר ֶאה איש יפה־תואר ,עיניו כחולות ,זקנו
מוקפד .תנועותיו מסגירות ילדות אחרת ,עם שלג וצ'כוב ונימוסיות כבושה.
אפילו פרישותיו הנשנות אל בית־השירותים ,שמהן ישוב חרישי ומהיר אל
הקופסאות ,מתוזמרות במנוד־ראש כה עדין ,שאיש אינו חושד ָבעילפון הקרב,
האורב לו שם טרם שובו.
| 90שבילים | גיליון 29
