Page 90 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי

‫הרישול שבו הותירה רלי‪ ,‬ספק ְמכ ֶסה ספק מערטל‪ ,‬את הסדין‪ ,‬אותת קירבה‪.‬‬
‫מבטו העצוב כיסה על תקווה אבודה משנים‪ ,‬שג ֲערותיה של מרינה‪ ,‬שלא חלף‬
‫יום מבלי שהרעידו את קירות ביתם בחולון‪ ,‬היו נערמות מעליה לאד תימהון‬
‫עמום‪" .‬כלום אתה לא־שווה‪ ,‬כלום"‪ ,‬היו מילותיה הרוסיות חורכות‪ ,‬שוב ושוב‪,‬‬
‫את שולי הבדידות המנותקת של עולמו על־ידה‪" ,‬הרי גם מחר תלך ככה‬

‫לעבודה ולא תגיד להם מה שצריך"‪.‬‬
‫כבר חמש־עשרה שנה‪ ,‬טרם צאתו אל החוץ‪ ,‬הוא ניגש‪ ,‬יום־יום‪ ,‬אל חדר־‬
‫השירותים‪ ,‬ו ֵּמ ָעיו פולטים‪ ,‬בשטף קורע‪ ,‬את כל אשר נצבר בו מבלי יכו ֶלת ד ֵּבר‪.‬‬
‫שוב ושוב לופת אותו כאב ההתרוקנות המוחלטת של שאריות המזון מגופו‪,‬‬
‫ואחריו הציפייה החרישית להתאוששות‪ ,‬שאולי‪ ,‬הפעם‪ ,‬תהיה מהירה‬
‫מקודמותיה‪ .‬הוא שותה מים‪ ,‬מה עוד אפשר לעשות‪ ,‬ממילא אין לרופאים יותר‬
‫מה להגיד‪ .‬לא‪ ,‬הם לא מצאו מה זה‪ .‬כמובן‪ .‬הם מחפשים בגוף‪ .‬אולי קוליטיס‪,‬‬
‫הם אומרים‪ .‬אבל הם לא ימצאו‪ .‬אלכסנדר יודע‪ .‬זאת הבחילה‪ .‬ממנה‪ .‬כל מה‬
‫שנפשו לא ְמ ִהי ָנה לומר‪ .‬לה‪ .‬על חיי האלם שגזרה עליו‪ .‬על השקר ֶש ִה ְפ ִטי ָרה‪,‬‬
‫שבעטיו נעתר להפצרותיה‪ ,‬טרם הינתקה מארצה‪ ,‬כשהבטיחה שהיא באה כדי‬

‫ל ְחלום עמו את המסע לנחלתו שלו‪ .‬על השנים המרוסקות‪ .‬על האובדן‪.‬‬
‫אבל הרי לא יעזוב אותה עכשיו‪ .‬אחרי שלושים שנה‪ .‬יש זמן לדברים‪ .‬והזמן‬
‫שלו עבר‪ ,‬הוא יודע‪ .‬מדי ערב הוא קורא בספריו מלים שהיא לעולם לא תבין‪.‬‬
‫הן טופפות על לבו‪ ,‬מעוררות צפונות נשכחות‪ ,‬מדברות את שפתו האהובה‪.‬‬
‫כשיש והוא מרים את מבטו אליה‪ ,‬באקראי הכפוי מעוצם רשרושיה סביבו‪,‬‬
‫הוא שומע נגינה זרה‪ .‬מתי ִנ ֵּתק את האשה הזאת ממנו? מתי התפכח מיופיה‬
‫החלול? מתי הפך ֶהבל־נוכחותה לקיר? האמנם דיברו אי־פעם? ועל מה? גם‬
‫כשהוא שומע את פיו פולט מילים‪ ,‬הן משיבות על מלל נוכרי‪ ,‬המכאיב לעורו‪.‬‬
‫המולתה מרחפת בחדר‪ְ ,‬מכ ָבה אורות מיותרים‪ ,‬מגישה לו את התה הלילי‪,‬‬
‫אוספת את שולי שמיכתו‪ ,‬ו ְמשלחת לעברו טענות סתומות‪ ,‬על יומו הארוך‪,‬‬
‫ועל עברו האבוד‪ ,‬ועל מעסיקיו ָבארץ הזאת‪ ,‬ש ֲאליהם הוא שותק את שארית‬

‫עתידו‪ ,‬ועל הדומיה שכפה עליה מאז בואם‪ ,‬ועל אפס־המעש שלה בעטיו‪.‬‬
‫וכשמתחמר בה זעמה‪ ,‬גם על שכנתו לא תפסח‪ ,‬ש ִא ָתה ֲח ֵּדלה ִאלמותו‪,‬‬
‫בהיבלעו מאחורי דלתה‪" .‬עוד פעם שיחק ָת עם הילדה של הזונה הזאת!"‪.‬‬
‫עורקיו קופאים‪ .‬מה ְל ֵּחימת־קנאה זו ו ְלילדה בת שש? מה‪ ,‬את לא מבינה? ִא ָמה‬
‫כמעט לא בבית‪ ,‬היא מפרנסת לבד! לא‪ ,‬היא לא מחפשת גברים ברחובות‪,‬‬
‫גיליון ‪ | 29‬שבילים | ‪89‬‬