Page 89 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 89
ארנינה קשתן
במיטה
הרטט שעבר בו עכשיו היה מוכר וזר .כמו בגיל שש־עשרה ,בפעם הראשונה
ההיא .שם .עם נדיה.
היא היתה מבוגרת ממנו ושדיה הקסומים ריצדו בתוך ידיו ְבעי ָסה אינסופית
של עונג .בת תשע־עשרה ,שיניים בוהקות ומיטיבות־נשוך ,מותניים שאין אלא
להקיפן בחניקה גוברת ,ירכיים משתאות על נגיפותיו האוניות ,כפות־רגליים
שמתיקותן טבעה בתוך לשונו .הוא ָשמח אז שנעתרה לקצבים המשתנים שלו,
ולא מיהרה להסתלק ,כפי ש ִא ֵּיים חברו .חיוך שטף אותו .גאווה ,אפשר לומר.
ואז הופיע הרטט .פליאה ,ועונג ,ובושה ,וחמדה ,ורגיעה ,ותשוקה וצער־עולמים.
כבר אז ידע אלכסנדר ,אל מול בגרותה הנחרצת של נדיה ,שלא זו תהיה מנת־
חלקו ביום־יום ובלילות .נדיה השכילה אמנם להנביע ממנו אז ,לראשונה בחייו,
את הרעב החי ,שרק הת ֲאווה הציונית ,עשר שנים מאוחר יותר ,עלתה עליו,
אבל היא עצמה שבה אל עולמה האוניברסיטאי ונעלמה כלעומת שהופיעה.
ואילו אל הבעירה הארץ־ישראלית ,שהוצתה בו אחרי שגילה את נפ ְלאות
העברית ,בזכות דודו ,אחי־אמו ,שהתעקש לשמר ְבלב אחיינו את זכר השפה
השכוחה והארץ המובטחת ,נסחפה אשה אחרת .מרינה .שדבקה בו ,בעל־
כורחו ,לאחר רגע־החסד החולף של השתאותו ִמצמותיה העבותות ,וקבעה
יתד בחייו בכוח מבטה המפציר ,ש ָסדק את לבדיותו המכונסת של אלכסנדר,
עד שנכנע והתאחד ִעמה לבסוף ,על אף נוכריותה.
אלמלא נחישותו ה ְת ֵּא ָבה אז אל ה ָארץ הנכספת ,ותחנוניה של מרינה להצטרף
אליו ,אפשר שמשפחתה הנוצרית של מרינה ומשפחתו שלו ,המתבוללת ,היו
מממשות את סירובן המשותף ,ועוצרות את תלישת הזוג מן ה ֵּחיק הסיבירי
העמוק אל הלא־מובן המהבהב רחוק .ואפשר שכך היה אלכסנדר ניצל מן
הסחף השומם שגזרה עליו ִעלגותה של האשה ,שהלכה אחריו אל ארץ לא־לה,
למרות הסתייגותו הגוברת ממנה כבר אז ,ובלבד שתהיה לצד אישה הי ֶפה.
עכשיו אשתו זו ,מרינה ,בביקור אצל אחרוני משפחתה ,שם ,ברוסיה ,וכאן ,בין
זרועותיוֶ ,רלי .אראלה ,היא משיבה ,כשהוא שואל לפשר ה ֵּשם .אראלה ,הוא
ממלמל ,מתוודע לישראליות המוחלטת ,שזרה לו עד היום.
| 88שבילים | גיליון 29
