Page 99 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 99
הישרדות האני .הרצון לחיות בלי לעמוד כל דקה נוקבת ולהתבונן בחוליי
החברה ,חסרת אונים מולם וקולי לא נשמע .לכן נמשכתי אל לימודי האמנות,
אמצעי להביא צירופים משלי ליופי .לעשות טוב ,לראות טוב.
לנפש יש נקודה ארכימדית מחוץ לגוף .היא גדולה ממנו ויכולה לעלות מעלה,
מעלה מעבר לכאב ,מעבר לרצון ,מעבר למגע ,מעבר לשעת הטעות האקראית,
הגורלית .בעולם שמכונה רציונלי אנו מתעלמים מן הסימנים בהן היא
מאותתת אלינו לשתף אותה .כאשר זה קורה ,חבורת המלאכים שסוגרת עליה
פורשת כנפיים ומתרחקת מן הגוף ומותירה אותו בודד עם פעימות ִלבו .לא
ידעתי כל זאת כאשר ניסיתי לצייר פעם לפני שנים רבות מידי את דיוקנו של
איש שדבר בי אהבה .רציתי להפתיע אותו לקראת יום הולדתו .ואספתי
בחשאי תצלומים שלו מכל מיני זוויות .למעשה לא היה צורך בתצלום .מראה
פניו היה חרות בתודעתי .ואכן ,הרישום הוכן ,ואחריו הבד וכל פרק חדש בו
התרחש המפגש בינו ובין המכחול וצבעיו עורר התרגשות בקצות האצבעות,
כזו שהרטיטה אותן בתנועות עדינות ורכות שבנו את מרקם עור פניו כאילו
זכה בטיפול קוסמטי מלא חיבה וביד מיומנת .אך עניין אחד לא צלח .חזור
ושוב ציירתי את פיו ונכשלתי .כאילו מין עווית נוצרה בו ,עווית ששום תצלום
לא הראה ואף לא עיניי .מחקתי וחזרתי ומחקתי וככל שהשפתיים הלכו
והתפספסו ,נתפסתי לתסכול בשל חוסר יכולתי להשלים את הציור .שכבות
הצבע הצטברו זו על גבי זו ושפתיו קבלו נוכחות פיזית משלהן ,כאילו בקעו
מן הבד ,ועדיין לא היו אלה שפתיו המוכרות .בייאושי החלטתי לנסוע לעיר
מגוריו ולהתבונן שנית בפניו .הוא לא ענה לטלפון .מתוך הדחף להשלים את
הציור ,יצאתי לדרכי ,בכל זאת ,מתוך הנחה שאתקשר מהדרך .וכבר הייתי
קרוב לביתו ועדיין ניסיתי לחייג אליו כאשר ראיתיו יוצא מן הפתח יחד עם
אישה לא מוכרת לי ,זרועותיו כרוכות סביב גופה ושפתיו מתקרבות ...שפתיים
שדברו מרמה.
ראיית הזולת היא לעיתים מעבר ליופי ,מתוך איזו תבנית מגוננת של תודעה,
מתוך איזה רצון להסתדר עם הרגשות הנוצרים כלפיה עד שאין אנו רואים את
אשר נראה לצופה נטול הזיקה ולא כל שכן את מה שרואה רק העין השלישית.
ואין קשר בין הדיוקן הנראה לבין דמותו המוסרית של נשוא המבט .דמות יפה
ככל דמות אחרת ,יכולה להכיל רוע ,טמטום או להיות רק קנקן -איסטרא
בלגינה קיש קיש קרייא .אבל אין דמות יפה עם עיניים ריקות.
| 98שבילים | גיליון 29
