Page 101 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 101
במהלך השנים אחרי התקרית השכלתי לדעת שתחושת בחילה עלולה להיות
קשורה לאימה לא מודעת .אולם אז ,כשראיתיה באקראי עברה בי תמיד
מחשבה מהולה בחמלה .היא אף פעם לא העסיקה את מחשבתי ,ולא ידעתי
באמת ,כיצד הרגישה עם עצמה .לא הייתה שום מידת קרבה בינינו .הייתי מורה
של אנשים אחרים .והנה אותו הבוקר ,שם על השביל ,נראתה פתאום זוהרת
במין יופי שהכיעור החיצוני לא יכול היה להכיל .אמרתי לה שהיא נראית נאה
מאד הבוקר .והיא קבלה את דברי בתודה כמובן מאליו .עשיתי טוב ,כך לפחות
שיערתי .שלחתי מכווני מילה טובה ,כך לפחות זכרתי .ולא נתתי את הדעת על
אפיזודה זו יותר.
חלף עוד שבוע ואולי גם כמה ימי שרב ,ובדרכי אל כיתת הציור ,אל תלמידיי
עברתי ליד סדנתן של מתלמדות הקדרות על האובניים .שם ראיתי את רונית
חבושה בידה .מה קרה לך ,שאלתי .והיא לא ענתה .שאלתי שנית ,שמא לא
שמעה והיא התעלמה במפגין .בעודי חשה באיזה מתח במבטי התלמידות.
צדתי את מבטה של אחת מהן שהשיבה לי בשאלה" .מה את לא יודעת?"
"אני אמורה לדעת?" שאלתי וסקרנותי התעוררה .והיא סרבה להבהיר .ואני,
אצתי לשיעור טרודה בענייני ,המשכתי בדרכי בלא להבין דבר ובלא להעסיק
את מוחי בעניין.
חלף שבוע נוסף ,ושוב נתקלתי באותו מתח מוזר בשיחת מסדרון .רונית כבר
לא הייתה חבושה ואחת מתלמידות הקדרות נדבה לי מידע .מסתבר
שבמחלקתן עניינה של רונית היה בראש מעיניהן כי האובניים עליהם היא
יצרה את הכלים חתכו עמוקות בבשר ידה לפני שבועיים ,ומשום כך ,כאשר
"יד היוצר" נעשתה פגומה נבצר ממנה לסיים בזמן את הפרויקט בחומר עליו
עבדה.
"ואני הייתי אמורה לדעת זאת?" חזרתי על שאלתי מן השבוע שעבר.
"בוודאי" ,ענתה.
"אבל מה זה קשור אלי?" הקשיתי?
"את באמת לא יודעת?" השתוממה .ואני התבוננתי בה בפליאה עד שהיא
נעתרה.
"הלא הכול קרה בגללך".
"בגללי?" כמעט צעקתי ,תמהה.
"כן ,בגללך"!
| 100שבילים | גיליון 29
