Page 72 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 72
אשר ה' העניק לו ברית שלום נצחית .אהרן ובניו חרגו מהוראות הטקס
הפולחני שבמשכן ולא אכלו מבשר החטאת החיצונית ופנחס עבר על דיני
נפשות ,אך שני הפרוטוקולים חשובים באותה המידה!? זו היא שאלה קשה
וייתכן שההבדל הדק בין עבירה ל ֵּהעדרה בקיום המצוות נמצא במעמקי
הנפש .לפי הבחנה זו ,המעשה הנלהב של נדב ושל אביהו היה מהול במידת
מה באינטרס אישי ,בזחיחות-דעת וביהירות ואילו אהרן ,אלעזר ,איתמר
ופנחס פעלו בענווה ,ממניעים טהורים וללא פניות .רק ה' יכול להבחין בכך
ולתת לכל אדם את הגמול הראוי למעשיו על-פי מניעיהם .לפיכך היום ,בהעדר
התערבות אלוהית ,כל קנאות חריגה כביכול בשמו של אלוהים ,חשודה בכך
שיש לקנאי אינטרסים משלו והמניע אינו טהור .הסבר אפשרי נוסף הוא ,כי
מעשה נדב ואביהו ומעשה זמרי היו בפומבי לעיני כל העם ונחשבו אפוא
חילול ה' בפרהסיה – על כך אמר ה' "ועל פני כל העם אכבד" (ויקרא ,י' ג')
ו"בקנאו את קנאתי בתוכם" (במדבר כ"ה י"א) – ואילו הימנעות אהרן ובניו
מאכילה הייתה בפרטיות של חצר המשכן ,לאחר שהעם יצא משם ,ושריפת
השעיר נעשתה מחוץ למחנה .לעניין זה ניתן עוד להבחין בין הפרת איסור
(מצוות לא-תעשה) ובין הימנעות מציווי שבמצוות-עשה .באיסור – כמו
האיסור על אש זרה – אין מקום לשקול דעת ,ואילו בהוראה לביצוע ,מצוות
עשה ,כמו אכילת חטאת חיצונית ,או שריפתה ,יש מקום לשיקול דעת של
המ ֻצווה .הוא עשוי להרגיש ,כי בהימנעותו הוא קולע לרצון ה' ,באופן יוצא מן
הכלל המפורש .בכל מקרה ,על מקבל ההחלטה לדעת ,כי הוא נושא באחריות
למעשיו ולכוונותיו וכי הוא עלול להתחייב בנפשו מחמת מעשהו ,או המחדל
שלו .אמנם ,פנחס ביצע פעולה פומבית ללא סמכות וללא בדיקה פרטנית ,אך
היא הייתה על פי צו מפורש של ה' למשה ושל משה לשופטים ,שלא אזרו עז
לבצעו ,והיא נעשתה בלב שלם ,כפי שהעיד ה' מיד אחרי האירוע.
יעקב־ישראל אז והיום
כשם שעשו עשוי להתגלות גם באנושיות שבו ולהניח את חרבו (שהיא
האמצעי לקיומו ,כדברי יצחק לעשו" :על חרבך תחיה" – בראשית ,כ"ז מ') בעת
המפגש בינו ליעקב לאחר עשרים שנות פרידה ,כך עשוי 'יעקב' ,מול שיאי
השחיתות בשכם ,להיות 'ישראל' ,לשלוף את חרבו ולעמוד על זכותו נגד
ה ֶרשע .גבולות הקנאות הם דקים ושבירים .רק מנהיגות חכמה וזהירה תדע
גיליון | 29שבילים | 71
