Page 73 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי

‫לנווט בבטחה בין קנאות פסולה לקנאות ראויה‪ ,‬בין התרפסות לתושיה‬
‫דיפלומטית‪ ,‬בין עמידה ראויה על זכויות לגיטימיות ובין מרד חסר‪-‬סייגים‪ ,‬בין‬
‫ענישה קולקטיבית לעמידה מוסרית נחושה‪ ,‬בין מנטליות של גלות למנטליות‬
‫של גאולה‪ .‬העם‪ ,‬שיצא מיעקב‪-‬ישראל‪ ,‬היה ויהיה חייב לנווט את עצמו בין‬
‫הדיפלומטיה של יעקב – "האמנות של האפשרי" – לבין זקיפות־הקומה‬
‫הלוחמת ותאבת החירות של ישראל‪ .‬במהלך הדורות בארץ ישראל ובגלות‪,‬‬
‫התמידה בישראל המחלוקת בין השכלתנים המתונים לבין הרומנטיקנים‬
‫והמיסטיקנים לוחמי החרות‪ ,‬בדבר האמצעים שניתן ושראוי לנקוט כדי לקדם‬
‫את ענייניו של העם ואת ערכיו‪ .‬שתי הישויות – יעקב וישראל – התרוצצו‬
‫ומתרוצצים בקרב העם‪ .‬ההחלטות נמסרו בידי ההנהגה שבכל דור וזו לא‬
‫הצליחה תמיד בהתנהלותה‪ .‬בתחילת דרכו של העם מסר יעקב את ההנהגה‬

‫ליהודה (בראשית‪ ,‬מ"ט ח'–י') ומסתבר כי היו לו סיבות טובות לכך‪.‬‬
‫התורה רומזת לנו שוב ושוב‪ ,‬כי דרכו המתרפסת של יעקב (להבדיל‪ ,‬אולי‪,‬‬
‫מדרכים אחרות של התנהלות פוליטית דיפלומטית ללא אלימות) אינה ראויה‪.‬‬
‫הכישלון של "יעקב" ("נסוג"‪" ,‬עקלקל") לאמץ לעצמו מעוצמתו של עשו‬
‫ולהיות ראוי לשם "ישראל" ("ישר"‪" ,‬זקוף")‪ ,‬הוצג לו מדי פעם בידי ה'‪ .‬ה' חזר‬
‫ונגלה אל יעקב בביתאל אחרי מעשה דינה והפעם כ"אל שדי"‪ .‬הוא הוסיף‬
‫ליעקב רשמית את השם 'ישראל' שיהיה מעתה שמו המועדף‪ ,‬כפי שהבטיח‬
‫האיש המסתורי עימו נאבק כל הלילה‪ ,‬וחזר על ברכת הזרע וברכת הארץ‪ .‬כך‬
‫הדגיש ה'‪ ,‬כי ההתנהגות היעקובית הכנועה והמתרפסת פסולה‪ ,‬כשם שפסולה‬
‫הקנאות הרצחנית‪ ,‬וכי הישראליות החכמה עדיפה עליה והיא אמורה להביא‬

‫לכלל איזון ביניהן‪.‬‬

‫‪ | 72‬שבילים | גיליון ‪29‬‬