Page 57 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 57
אלוהים ,עשה שלא שמעתי מה ששמעתי...
הבגדים נשמטו מידיה ,נסחפו עם הזרם .מאובנת ניצבה ,מפולת סלעים
נערמת על חייה.
"זוכר?"
"אמאאאא" ...נערתי את כתפה" ,אמרו שהגיע מברק".
"איזה מברק? אנחנו הולכות לקזבלנקה ...אבא "...מלמלה
"א מ א א א ...השתגעת?" בכיתי" ,אמרת לי שהזמן ירפא הכל ,ורק צריך לתת
לו זמן ,כי אפילו הרופאים לא יכולים לרפא קנאה ,כאבי אהבה ורצון לנקמה.
כמה זמן צריך לעבור? עברת מארץ לארץ על פני ימים רבים ,הם כבר היו
צריכים לשטוף ממך כל מה שהזמן לא השכיח ממך .מסכן הזמן כמה אחריות
מטילים עליו".
"מה ...על מה את מדברת?" נעורה
"על המברק המתקרב".
"אההה ...בטח בשורות רעות" ,בהתה במר בלטר שנראה רץ לעברנו וקורא
"גברת מזל "....
משקרב שאלה בשקט" :זה אבא שלי .נכון?"
מירב סיאלו סופיר -קנאה ,שמן על נייר 50x70ס"מ
| 56שבילים | גיליון 29
