Page 52 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 52
"אתה יודע עוד משהו ,ד"ר גלילי? אם זה לא היה עצוב כל הדבר הזה ,אפשר
היה אולי לומר שזה קצת אירוני .אתה מבין מה אני אומר? כל התקופה
הרחוקה הזאת נראית לך עכשיו כבר באור אחר לגמרי .כמו משהו שקרה
למישהו אחר בכלל .ואני אפילו לא יודע אם זה הזיכרון שלי שדהה עם הזמן
או אולי אלו השנים ששינו אותי מקצה לקצה .לפעמים אפילו נדמה שבכלל
כבר חזרתי משם כמו מישהו אחר .כאילו חטפתי איזו מכת חשמל אדירה
כזאת שהעירה אותי ,או מין משהו כזה .אתה מבין מה אני אומר ,ד"ר גלילי?"
"אני חושב שכן" ,עניתי בשקט ,בעדינות ,כביכול מנסה לא לפגוע בו .אני לא
לגמרי בטוח שבשלב ההוא עוד הבנתי.
"מה שאוכל אותי בעיקר היום זה הקנאה הנוראית הזאת שבערה בי כל השנים.
הקנאה שגם היום ,בגילי ,לא הצלחתי להשתחרר ממנה לגמרי .ואני אפילו לא
לגמרי בטוח במה קינאתי בכלל .במה אני עדיין מקנא .בזה שנאור יחליף אותי
בתפקיד? בזה שאולי יהיה טוב ממני? סתם עוד מפקד קטן שמקנא בחייל
שלו .אתה מבין ,ד"ר גלילי? אתה מבין כמה זה פתטי?"
"אני לא יודע אם הייתי מגדיר את זה ככה" ,עניתי" .אני לא בטוח שקנאה היא
תכונה כל־כך נוראה .בטח לא כשהיא מגיעה מאדם בוגר כמוך ,שמבין שהוא
רק בן־אדם .הרי בסופו של דבר דאגת לו תמיד .והיית חבר שלו .אני לא חושב
שאת זה אפשר לקחת ממך .אהבה תמיד מייצרת גם קנאה .לטוב ולרע".
הבטתי בו בשקט .מבטו עדיין נעוץ היה ברצפה .אני לא בטוח שהוא הבין את
כל מה שאמרתי .שהבין את כל מה שרציתי לומר .אבל יכול להיות שאני סתם
משקר .יכול להיות שהוא הבין היטב ,וזה רק אני שלא הבנתי מה הוא הרגיש.
שחשב שקנאה ואהבה גדולה גרמו לו להרגיש כל־כך אשם ומנודה .גם היום,
שלוש שנים אחרי האירוע ,זה רק אני שעדיין יושב פה בחדר ומסרב להכיר
בכך שיש אנשים אשמים .באמת אשמים .ללא שום תירוצים .הרבה מעבר
לאהבה או שנאה .רק אני שמפחד כל־כך לגלות ...מי זה האנשים האלו בכלל...
"לפעמים ,ד"ר גלילי ,לפעמים אני מרגיש כמו בן־אדם מת .ממש מת .כאילו
אני לא פה בכלל .שמעת פעם על דבר כזה?"
"יש תופעה כזאת" ,עניתי ונשענתי לאחור בספה.
גיליון | 29שבילים | 51
