Page 51 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 51
דן קורדובה
כמוני כמוך
כמו תמיד ,השתרר בחדר שקט גדול .פתאום הרגשנו שנינו איך האור שבחוץ
כמו דהה ואבד וצלילים ראשונים של ערב בקעו מבעד לשלבי התריס המוסט
והסתננו להם פנימה מהרחוב הלילי .מרחוק ,מעל גגות נסתרים ,נישאה ואבדה
יללה עמומה .התה שבכוס הזכוכית התקרר לגמרי .הבחנתי בעיניו הגדולות
של האיש מתרגלות מחדש לאור המועט שבחדר ,במבטו האובד ,הנישא לאט
לאורך הקיר מעלי ,חולף במהירות על־פני אורלוגין העץ הענק של סבא ,שהיה
תלוי מאובק מעל למפתן הדלת .אחר־כך נעצר לרגעים על פני שורה צבעונית
של שברי חרסים ,חמסות שטוחות מקושטות בירוק ואדום .אז כבר נודד משם
אל מדפי הארון הרחב ,תלמוד בבלי ומקראות גדולות וספר תעניות בכריכה
חומה ,מתפוררת ,ושאלות ותשובות בדיני מוסר ,באותיות דקות של נוצה
ובפיתוחים מזהב .משניות מבוארות ומאוירות ואלבום מהודר של אוצרות
המשכן .נח לבסוף על מסעד הכיסא בו ישבתי אני ,על גדילי הטלית הלבנה,
המרוטה ,הזרוקה מולו כמו באקראי .עיניו מצטמצמות ובוהות סביבן במשך
שעה ארוכה ,חוקרות בהשתוממות אדירה וכמו מבקשות להעריך את הכול
מחדש .אחר־כך נאנח בקול ומשך בכתפיו.
"אני הזהרתי אותו" ,פתח ואמר לפתע " .יותר מפעם אחת .אבל הוא רק ראה
בזה מין פגיעה בכבוד העצמי שלו .פגיעה במקצועיות שלו .עד כדי־כך הוא
היה חסר ביטחון .ואולי זאת גם אשמתי ,ד"ר גלילי" ,הוא נאנח ועצם את עיניו
מחדש" .אולי זאת גם אשמתי ,במידה מסוימת .בתור המפקד הבכיר .בחוסר
היכולת שלי להעצים אותו כחייל .כמפקד וגם כחבר .לגרום לו להעריך את
עצמו יותר".
הוא נשמע לי עכשיו עייף .עיניו נפקחו לאטן ומבטו הכבוי ננעץ ברצפה.
הבטתי בו ארוכות ולא הנדתי עפעף.
| 50שבילים | גיליון 29
