Page 56 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 56
סוזן שוש בן־עזרא
הזמן של אמא
אמא סיימה לנקש עשבים שוטים משורת העגבניות החמישית .התרוממה,
יישרה את גבה הכואב ואחזה בידיה "בדיוק במקומן המשוער" ,כך אמרה ,של
הכליות ,באזור הגב התחתון .היה לה הסבר לכאבים .לרופא ,שהגיע אחת
לשבוע למושב ,לא היה מזור לכאביה .וכך היתה שבה וחוזרת על דבריה שוב
ושוב .יסורי כליות באו עליה ,על שלא התעקשה בזמן הנכון ,לעמוד על זכותו
של אביה לעלות אל ארץ ישראל.
'עוד שורה וזהו' ,חשבה .בכל בוקר נשאה ִעמה את בתה ,אחותי התינוקת ,אל
שדות הכפר החדש ,הנקרא שובל ,1שכעבור זמן מה הוסב שמו לניר משה,
על־שם משה סמילנסקי ,המדריך החקלאי שלימד אותם חקלאות ישראלית.
בהגיעה לסוף המקטע ,היתה הופכת את ארגז העץ ,יושבת עליו ,חולצת שד
ומניקה את אחותי .אחות שראיתיה בשני מצבים מתחלפים ,יונקת או ישנה.
אחרי שהמתינה לגרייפס שנחלץ מפי אחותי התינוקת אל אויר העולם ,ריפדה
את הארגז והניחה בו את אחותי .עפעפיה הרטיטו בה חלומות ,לא חשה את
הסערה שהתחוללה בלב אמי בעת ההנקה .סערה שנטלה אותה אחורה
במנהרת הזמן אל אדמת האטלס האדומה ואל תמונת עיני אבי הבורקות
בהביטו באשה בעלת העיניים השחורות שעמדה מרחק מה מחנות האטליז
שלו ,מנסה ללכוד את ליבו מבעד לחיג'אב.
"היה לך משהו איתה"? שאלה אותו בדאגה בשובו מהכרם.
"השתגעת?" רגז.
"אם שכחת ,אזכיר לך ,הבטחת לי' :אסע לקזבלנקה ,אמצא עבודה ואבוא
לקחת אותך ואת הקטנה"'.
חלפה שנה ולא באת .אחיך בא ,חיפש אותי בכל הכפר ,ומצא אותי מכבסת
במי הנחל.
"אהלן וסהלן ,אשה פתיה ,תארזי את עצמך .עם אור ראשון נצא ,תלכי לבעלך
לפני שהערביה הכי יפה בשוק תבלבל אותו לגמרי".
גיליון | 29שבילים | 55
