Page 108 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 108
"איתנו?" היא נראתה מופתעת" .אין כבר איתנו".
גרפתי את השברים עם הסחבה .הלכתי לחפש יעה ומרחתי בדמי את הרצפה.
היא נעה לעבר הדלת עם התיק שלה בתנועות נחרצות כאילו גמלה ההחלטה
בלבה.
"תכננ ְת את כל זה?" בלעתי את הרוק עמוק בריאותיי .השתעלתי ממחנק.
איך שפתחה את הדלת קרעה אזעקה את השכונה שלנו" .מה זה?" שאלה
חיוורת ונסוגה פנימה.
זינקתי אל עיניה הקרועות .משכתי אותה על רצפת הפרקט כשאני גוהר מעל
ראשה .קודם נשמעה שריקה ,אחר כך חשנו בהדף העצום .התקרה עפה בבת
אחת והחלונות רעדו וצנחו בשאון מתכתי מתמשך .ואז התפצח הנברשת.
בקול שרוט ,כשהיא מקופלת בתוך גופי אמרה" :עוד פעם קאסמים?"
"אנחנו בסדר ",אמרתי מתוך מעטפת האבק.
פירורי סיד דבקו בעפעפיי ובשפתיי.
"הילדות!" צרחה פתאום.
היא חיטטה בתיק שעוד היה אחוז בידיה וחיפשה אחר הטלפון .לא היה מענה.
"בטוח שהן בסדר ,יש בגן מקלט ",הרגעתי אותה .היא התעשתה ,לקחה
שאיפה ושמה את ראשה על בית החזה שלי באנחת ייאוש.
מזמן לא ישבנו כך ,אומללים יחד .תמרה העיפה מבט תמוה סביב" .תראה את
ההרס ,יש לנו פה חתיכת עבודה לעשות"...
ישבנו יחד על הרצפה ,נשענים לקיר .הטלפון צלצל .עניתי בהיסוס ו ָפני אל
תמרה" :אם אנחנו בסדר?! עזרא מוועד הבית שואל"...
"תגיד לו שאנחנו בסדר גמור ,תודה ושבת שלום".
גיליון | 29שבילים | 107
