Page 107 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 107
בשבועיים .היא האמינה שעליה לחפש עיסוק יצירתי חדש .אשתי הלכה
לאיבוד מתחת לאף שלי.
ידי גיששה על משענת הכורסא .גיחכתי לעצמי בדממה .מה זה הולכת?
עוד הבוקר ,מוקדם ,הגיעה אל ָמה למיטתנו .תמרה הצטנפה כהרגלה בצד שלה,
שקועה בשינה עמוקה .ראשה מכוסה עד לקצה .אלמה הביאה אתה את סטיבן
בטלר האהוב עליה ולחשה' :אבא ,תקרא לי '.נסמכתי אל משענת המיטה
כשראשה בחיקי וזרועותיי מקיפות אותה .חרש דקלמתי...' :נשר לו פתאום
בלוט מהעץ ...וחבט בה ,בום! ישר בקדקוד" .אוי ואבוי! השמים נופלים!" קראה,
"אני מוכרחה לרוץ לספר למלך "...ואלמה געתה בצחוק כבוש בפעם האלף
כאילו שמעה לראשונה את גברת דוגרת.
קמתי וצעדתי לעבר מרפסת השירות .חזרתי ובידי מקל הנוצות .העברתי אותו
על גב הספרים .היא התבוננה בי מבעד למראה ושאלה בזעף" :מה אתה
עושה?" מלמלתי בתשובה" :האבק מהתקרה"...
באופן פתאומי הייתי כל כך אומלל .ידעתי שהפצצה תגיע .היו לכך סימנים.
היעדרויותיה בערבים ,מסיבות הנשים שהלכה אליהן במכנסי עור ,ההרצאות
באולמות התרבות .וכן ,הגנן .כבר חודשיים שאני לא עוצם עיניים ,מתהפך על
המיטה בעוד היא נותנת אלי את גבה בכל לילה ,מצטנפת בצד שלה כמו
חתולה סמורה ,זורקת הצידה את ידי המגששת על כתפה העגולה.
חזרתי למרפסת השירות והבאתי את סחבת הרצפה .דרכתי על שברי זכוכית
שנטחנו דק תחת רגליי היחפות" .הוא התקשר אליך ,נכון?" הרמתי את ראשי
מהרצפה.
היא הטיחה את המסרק על מדף המראה" .תפסיק ,באמת .מי זה הוא? זה רק
אני .אני" ,הטיחה כלפי המראה.
הספגתי את הסחבה בשלולית הקפה .טיפות דם נטפו מרגליי .הכורסה נשכבה
על צדה במהופך .איך הגיעה למצב הזה? תמרה התעסקה בסידור האחרון של
תיק החפצים שלה .היא פתחה וסגרה את הרוכסנים בזמזומים נחרצים.
שאלתי אם להביא לה כוס יין.
"מה נכנס לך בראש הבוקר?" השיבה זועפת.
"אולי מרק שעועית חם לפני שהילדות יחזרו מהגן?"
"דן ,שמעת אותי?"
"שמעתי .שמעתי .אבל מה יהיה איתנו?" סוף סוף יצאה ממני השאלה.
| 106שבילים | גיליון 29
