מאמרים של: meira

אז שוקט הזהב הניגר באון מראשי ההרים" כותבת גאולה הודס-פלחן בשיר שהעניק לספר את שמו, אך המהלך השירי בספרה התשיעי אינו מסמן פיוס והשלמה, שכן "האור עושה בך מעשים והצלילים קשים ורכוסים".
בתנועת מטוטלת נעים השירים מקוטב ההתעלות לקוטב הנפילה וחוזר חלילה. שני הקטבים כאחד מזינים את אש היצירה.
הפליאה לנוכח המוחלט מולידה דממה. אין זו שתיקה עקרה: "יפה השתיקה בצחיחותה שמצמיחה נאות מדבר לקשובים".
שירתה של המשוררת שואבת מהמקורות ומראות דמיון ונופי טבע משמשים בה בערבוביה. אורות וצללים שזורים זה בזה לבלי הפרד. גם בתהום העמוקה ביותר ימצא אור יקר מפז שאודותיו ניתן לשורר.
וכשיש חיזיון אפוקליפטי: עולמות חרבים ועולמות נבראים "כחוט השערה בין הוויה להפסד", יונקת המשוררת מן הביטול העצום ומתענגת על היותה עדה לתכלת העזה של שעת שחרית.
ההתבוננות הפואטית הופכת את המרחב לדינאמי, לנגד העיניים המשתאות, המרחב צומח לקראת הנפש האבודה ואז בדידותה מתכווצת, וכיונה הנביא שנפלט ממעי הדגה, היא נפלטת ממעי אבדתה.

הספר "עכו הצלבנית" הוא ספר שירים היסטוריים. במאה ה-13 הייתה בארץ ישראל, עיר שכמו יצאה מן האגדות. תהילתה ותפארתה הפכו לשם דבר באירופה, ולמעשה בכל "העולם הנודע", מלכים, נסיכים, רוזנים ואצילים רבים בקרו בה, וגם אנשי כנסיה, ששימשו בה נושאי משרה, שמהם יצאו גם שני אפיפיורים.

עכו הייתה עיר מסחר בין לאומית, שהפכה לבירת ממלכת הצלבנים השנייה. מה שקרה לעכו היה נס חד פעמי שנמשך מאה שנה, את הנס הזה אני מנסה לתאר בשירה, כשלכל שיר מצורף הסבר היסטורי ממצה.

השורות נוגעות בכאב וברגישות, ומנסות להחיות את העצמות היבשות, את האירועים שהפכו להיות עובדות המעלות אבק.

דוגמאות לשירים כאלה הם, "המלך ריצ'רד עוזב את ארץ הקודש" שבשיר זה מתוארת התייפחותם של האנשים הנותרים בעכו, כשריצ'רד המלך עוזב בחזרה לאנגליה, הוא עדיין חלוש ממחלתו, אך נחוש כמו תמיד. לא מהסס, גם כשברור לו שלא השלים כאן את מלאכתו,-ירושלים נותרה בידי המוסלמים, הוא מקווה לחזור,ובשיר הזה מאורעות הלקוחים מיד הדמיון מסייעים לו לצאת בהרגשה שהוא עוד ישוב.

זהו הספר הראשון על עירנו מודיעין, תכנונה והקמתה. הוא פותח בפרק על תולדות האזור שהעיר קמה בו, מאז תקופת האבן החדשה ועד ערב הקמתה של מודיעין. פרק זה, שנכתב על-ידי פרופ' ב"ז קדר, היסטוריון תושב העיר, מלווה ב-74 איורים וב-15 מפות המציגות את השרידים הארכיאולוגיים לתקופותיהם ואת הקרבות שהתחוללו כאן ב-1917 וב-1948. בפרק השני מספר משה ספדיה, מן האדריכלים הנודעים בעולם, על דרכו בארכיטקטורה מאז שתכנן את מבנה המגורים המהפכני "הַבּיטאט"—שכיכב  בתערוכת מונטריאל ב-1967 ושהוכרז לאחרונה למונומנט היסטורי—ועד שבא לתכנן את מודיעין. בפרק השלישי מנתחים משה ספדיה ומירון כהן את דרך תכנונה הייחודי של מודיעין, ואילו בפרק הרביעי מתאר עמוס אונגר את תהליך הבנייה שניצל "חלון הזדמנויות" יחיד במינו. הספר נחתם במאמרו של חוקר הערים האמריקני ויטולד ריבצ'ינסקי, הדן בתפיסת העירוניות של מודיעין. כן נכללת בספר מסה מצולמת אשר מראה את מודיעין העכשווית מזוויות שונות, חלקן מפתיעות.

הספר מציע קריאה חדשה לכמה מסיפוריו הידועים של שמואל יוסף עגנון ובוחן אותם מזווית ראיה טיפולית. בין היצירות המוצגות: "תהילה","הרופא וגרושתו" ו"פנים אחרות" (פסיכותרפיה), "בדמי ימיה" ו"עד עולם" (כתיבהתרפיה), "סיפור פשוט" (טיפול הוליסטי), "מדירה לדירה" (טיפול באמצעות מגע), "התזמורת" ו"לפנים מן החומה" (אוטו-טיפול) ועוד.                                                                          כמו כן הספר עומד על הקשרים בין ספרות ופסיכולוגיה, מתמקד בהקבלות שמתקיימות בין תהליך סיפורי לתהליך טיפולי ומתאר את יחסו של עגנון אל הפסיכואנליזה והביבליותרפיה דרך ביוגרפיה ומחקר.

הפקעתו של ה"טיפול" על מאפייניו ועקרונותיו, מטרותיו ומהלכו, סוגיו והגדרותיו המשתנות מתחום הפסיכולוגיה ושילובו המושכל והזהיר בעולם הספרות פותח אותו לדיון מרתק מחודש ומרחיב את מובניו.                                                                                                                    אינטראקציה משמעותית ביצירה בדיונית יוצרת שינויים בחשיבה, ברגש ובהתנהגות של כל אחת מהדמויות הנוטלות בה חלק. המרכיבים הטיפוליים הגלויים והסמויים המשתתפים במסגרת השיח  מאפשרים להשקיף על הטקסט בזרקור פרשני אחר ומספקים הבנה עמוקה יותר של הדמויות ושל הקשרים הנרקמים ביניהן.

הספר "עכו הצלבנית" הוא ספר שירים היסטוריים. במאה ה-13 הייתה בארץ ישראל, עיר שכמו יצאה מן האגדות. תהילתה ותפארתה הפכו לשם דבר באירופה, ולמעשה בכל "העולם הנודע", מלכים, נסיכים, רוזנים ואצילים רבים בקרו בה, וגם אנשי כנסיה, ששימשו בה נושאי משרה, שמהם יצאו גם שני אפיפיורים.

עכו הייתה עיר מסחר בין לאומית, שהפכה לבירת ממלכת הצלבנים השנייה. מה שקרה לעכו היה נס חד פעמי שנמשך מאה שנה, את הנס הזה אני מנסה לתאר בשירה, כשלכל שיר מצורף הסבר היסטורי ממצה.

השורות נוגעות בכאב וברגישות, ומנסות להחיות את העצמות היבשות, את האירועים שהפכו להיות עובדות המעלות אבק.

דוגמאות לשירים כאלה הם, "המלך ריצ'רד עוזב את ארץ הקודש" שבשיר זה מתוארת התייפחותם של האנשים הנותרים בעכו, כשריצ'רד המלך עוזב בחזרה לאנגליה, הוא עדיין חלוש ממחלתו, אך נחוש כמו תמיד. לא מהסס, גם כשברור לו שלא השלים כאן את מלאכתו,-ירושלים נותרה בידי המוסלמים, הוא מקווה לחזור,ובשיר הזה מאורעות הלקוחים מיד הדמיון מסייעים לו לצאת בהרגשה שהוא עוד ישוב.