Page 80 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 80
ביני לבין עצמי חשבתי "בן אדם אמנם אתה סופר עבר גדול אבל דחילק ,דבר
ברור ,גבר ,וכבר סחבת אותי בדימוייך מסיביר המושלגת ועד לדרום הים
הפסיפי"" .מורה הנבוכים" המשיך וקרא בקול מודגש את התפתלות מבוכי
נפשו של הכותב ,ואני חש בכליותיי ,כי הכותב חוזר ומתפתל מדימוי לדימוי
כאותו נחש חברבורות נוירוטי החושב שעה תמימה ,האם לטרוף הפעם את
עכבר השדה או שמא את שממית הגינה .כאן לא יכולתי יותר ,ידי הימנית
התרוממה באוויר מתפתלת קדימה ואחורה ואצבעי המורה זקופה וקולי עצר
את הנרקיסיסט" .אני לא מבין למה אתה מביא את תיאוריו של הסופר
שנשמעים לי נוירוטיים ,אני לא מבין למה זו ספרות טובה או כמו שאתה אומר
בנויה לתלפיות"" .בורא העולמות" עצר כאן ,נתן בי מבט חודר שזעם מהול
בלחץ דם ממש גבוה היה ספון בקרבו ,אגנו פנה לאחור וידיו התנפנפו לצדדים
ואילו פיו לא הגיב ,כמו רומז שהערתי אינה ראויה כלל לתגובה והמשיך
בקריאתו .ידעתי שמאותו רגע הוא נטר לי .הבורגני שלא מבין ספרות טובה
מהי .בתום קריאתו שאל לדעת משתתפי הסדנא ,אלו אוהבי הספר הכותבים
בסתר ,ואכן אלו שבחו כולם את הקטע ,את גדולת סופר העבר ואת בחירתו
של "מורה העולמות".
ואילו אני "לעזאזל" חשבתי" ,לאן הגעתי"" .אני שמורד תמיד בחשאי
במוסכמות ומסתיר זאת מהבריות ,אני שונא ההכתבות ושואף כל חיי לאותו
חופש מדומה מחוקי החברה .אני ,אני שהתבטאתי ,נפלתי הפעם ברשתו של
"מורה נבוכים" זה ואין מוצא.
מאותו יום נשתתקה כתיבתי ,מבטו הזועם כיבה את מקור רעיונותיי .ובצר
לי תיניתי את צרותי עם רעייתי ,מקור שלוותי ,המאזנת הנפשית שלי ,תחיה
שתחיה" .תשמע" ,אמרה לי" ,תירגע מוט'לה ,כולנו נוירוטיים בדרכנו ,גם אתה
נוירוטי ,מי כמוני יודעת" ,"...אתה יודע מה "..הציעה בדרכה השלווה "מוט'לה
אולי אם תכתוב משהו ,לא חשוב מה ,אפילו פיסקה על 'מורה עולמות' ועל
הצהרותיו לבונבוני הספרות ,אולי אז תשתחרר מאימתו ותשוב לכתוב"...
הנה כתבתי ִמלים אלו לפניכם ,ואני מחכה למוזה שתפרוש עלי ,הפנסיונר
המיוסר ,את כנפיה כקדם.
גיליון | 29שבילים | 79
