Page 84 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 84
ספריות כדי לחקור את התופעה, אך לא זה הוא שהעסיק אז את קובי. למעט הטרנזיסטור, הדבר החשוב ביותר אותו הקיץ היה בתו של בעל הבית, מריקה. היאצחקהמכלדבר,ושדיהצחקו ִאתה.לבויצאאחריה,ולאידעאםכבשאותה בזכות חיזוריו, או בזכות התיבה המכושפת ללא חוט, שהלכה אחריהם לכל מקום ושרה. העיקר שכבש אותה, וכאשר השלושה: הנערה, קובי והטרנזיסטור
טיילו סביב לכפר כשאורות נוצצים בחושך, איש מלבדם לא ראה ולא שמע. הוא שב הביתה, וכמנהגו השכיב במלוא הדר את הטרנזיסטור בקופסה שרופדה צמר גפן. והרגיש געגוע למריקה. "קובי", אמרה אמא, "תגיד לי את האמת, אתה היית מציע לטרנזיסטור גם כוס תה, אם היה שותה דבר כזה." "למה את צוחקת עלי? טרנזיסטור זה דבר חשוב. הוא כמו חבר. לאף אחד בסביבה אין טרנזיסטור, לא ככה?" הגן על עצמו וחשב שגם לאף אחד מידידיו אין חברה כמריקה.התמזל מזלי, חשב, אני כמו אישעשיר. חודש לאחר מלחמתששת הימים, מלאו לקובי18.מובן מאליו שלגיוסו הצבאי לא הגיע לבד. התגייסו שניים: הוא והטרנזיסטור. הפלוגה שלו הייתה בהמתנה. בינתיים תרוהחייליםאחרמקום מבודדבמדברסיני.שםהקימואתהמחנהוהתאמנו. כהרף עין קמו מעל הקרקע המדברית אוהלים צבאיים. כמו כן היה עליהם לקחת בחשבון גם את חוקי הטבע ולבנות בתי שימוש לכל הפלוגה. בצדו האחד של המחנה נחפרו שוחות רבות מקבילות. מעליהן בנו כסאות עץ מחוררים, מופרדים זה מזה במחיצות. כמו בבאר שבע, גם כאן היה קובי החייל היחיד שהחזיק רדיו טרנזיסטור. ההמתנה במדבר והתרגול הצבאי היו משעממים. הימים חלפו. הפקודות איחרו לבוא, ואת הקשר היחיד עם העולם החיצון סיפק הטרנזיסטור. ימים שלמים נאספו כולם סביב הרדיו, האזינו לחדשות ולמוסיקה, וכולם שמעו את סיפור הדוד מאמריקה, זה ש"מצאו אותו מחדש בעיתון "קרובים מחפשים קרובים", הדוד שתרם את הטרנזיסטור. הצרה היחידה בפלוגה של קובי הייתה רס"ר אטום וזעף, שנהג לפרוק על חייליו הצעירים את תסכוליו. לילה אחד התעורר קובי בשעה ארבע, ואמר לעצמו שאם ממילא הוא ער, מוטב
-
I 22 גיליון I שבילים I 82
