Page 83 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 83
שזו לא אגדה, שזה לא חלום. הוא אחז אותו בידו, כאילו מעולם לא עשה דבר אחר."צריך להראות אותו לחברים. להסביר להם מה זה."הוא יצא לטייל בשכונה והתיבה אחריו כמו כלב הקשור ברצועה. "קובי", אמרה לו אמו כששב הביתה, "צריך לכתוב מכתב תודה לדוד לוצי!"
קובי שתק. אמו הביטה בו בתדהמה, "מה זה שאתה שותק? יש לך טרנזיסטור, למי עוד יש טרנזיסטור בכל באר שבע? שיהיה לך לבריאות. אבל עכשיו – מיד שיעורי בית. זה לא תירוץ בשביל לא לעשות שיעורים!" קובי הניח בזהירות על שולחן העבודה את התיבה. למעשה לא היה לו מושג, מה הוא קורא ומה הוא כותב, ומעת לעת היה קורץ לטרנזיסטור: "אתה שלי! אני הבעלים שלך!". אותו ערב מצא קובי קופסת נעליים ארוכה במעט מממדי הטרנזיסטור, ריפד אותה בצמר גפן והשכיב את כבודו בתוכה. הוא כיסה את הטרנזיסטור בצמר גפן, ורק לאחר מבצע זה התכסה בשמיכה ונרדם. טקס זה ששב על עצמו ערב ערב, הפך לפולחן. בחופש הגדול שלחו אותו הוריו למכר בכפר ליד באר-שבע, אותו ואת הטרנזיסטור.בדרךלשםסיפרלואביו שתושביהכפרהיוחדשיםבארץ.חלקם מפרס וחלקם מהונגריה, ושהם יצרו לעצמם סידור: צדו הימני של הרחוב הראשי אוכלס ביהודי פרס, וצדו השמאלי של הרחוב ביהודי הונגריה. לאחרי יום ראשון בכפר קובי נדהם לגלות, שאלה שבאו מארץ מולדתו של אביו כמעט
ואינם מדברים עברית, התקשו ללמוד. מחוסר ברירה הפרסים למדו הונגרית. "הם מדברים הונגרית במבטא פרסי", אמר לקובי מיקלוש, בעל הבית בו היה גר. העיקר שההונגרים הבינו את הפרסים, על ההונגרית שלהם. וכולם בחנו את
הטרנזיסטור של קובי כעל אחד מפלאי תבל. לא פחות מזה. בערב, בשעה ששודרו החדשות, מיקלוש נהג לקרוא לשכניו הפרסים שמעבר
לכביש, כדי שיתרגמו לו את החדשות להונגרית. קובי, שידע רק מעט הונגרית, פרץ כל פעם בצחוק והרגיז אותם. אבל סלחו לו מהר. לו ידעה הארץ המרוחקת שממנה באו הוריו איזה ניצחון הושג בישראל, היו שולחים לכאן מלומדים עם
81 I22גיליוןIשביליםI
