Page 36 - שבילים גיליון 21
P. 36
היא זורקת את הגלידה בפח ומחייכת. הוא לא מצליח לכעוס על עשרים השקלים שירדו לטמיון. == כואבת לה הבטן אבל היא לא עוצרת. נחושה להגיע רחוק. מציצה בנייד. יש עדיין קליטה. 93 אחוז סוללה. אף אחד לא חיפש אותה. == ידיו ידי זיקנה, וכל תקתוק על המקלדת השחורה והמבריקה רק מדגיש את הבלאי. עלמה מביטה בו בריכוז. בסלפי רואים פחות קמטים היא חושבת ומצמצמת את העיניים הגדולות שלה כמו צמצם של מצלמה. זה לא מטשטש. להפך. הקמטים רק נחרצים יותר ומתריסים. היא מסובבת אליה את צג המחשב ומשחררת את סבא מהמאבק הכפוי עמו. האור המתכתי שעובר ממנו אליה עושה עם פניו חסד. תחת האור הרך של מנורת השולחן הוא חוזר לסדר את רשימות המספרים האין סופיות עבור לקוחותיו. היא תופסת את מקומו ליד המחשב. השקט חשוד בעיניו. הוא מביט במסך מעבר לכתפה. היא משחקת במשחק בו צריך לפוצץ כדורים ירוקים. כשהם מתפוצצים, הם הופכים לעיסה אדומה שנמרחת על כל המסך. תכף הוא יתפוצץ. הוא מרגיש את העשן יוצא לו מהאוזניים. איך היא מצאה מכל המשחקים באינסוף של הרשת דווקא משחק של אבטיחים. היא עושה לו דווקא. עקשנית כמו אמה שלה. == כן, אני מתעקשת להתרחק. מתעקשת להגיע למקום בו לא מרגישים כלום. גם לא את הבטן. ביי.
)68% סוללה(
==
I 21 גיליון I שבילים I 34
