Page 35 - שבילים גיליון 21
P. 35
כמו שהיא לא רצתה שוקולד היא לא רצתה מים. היא רצתה אבטיח. מה כל כך מסובך. זה בגלל הסוכר היא הסבירה לעצמה. הוא קונה לה את כל מה שאסור לו. ולא קונה את מה שמותר. היא רוצה אבטיח. הוא חושב על הבת שלו שהתעופפה לה. פעם היא היתה צועקת. ושותקת. אחר כך כתבה ואז שלחה תמונה של ילדה.
פעם הוא שילם 728 ₪ כדי שהיא תלך לקורס צילום. היא דווקא יודעת לצלם יותר יפה מהתמונה שהיא שלחה. מה יצא לה מהקורס?
והילדה הגיעה. מתוקה יותר מאשר מכל דמיון. עם עיניים של ים המזמין לטבוע בהן. יותר יפה מאמא שלה כשהיתה ילדה. מה הוא יעשה אתה חודש שלם? == היא התעופפה רחוק. רחוק ככל שכנפיה יינשאו אותה. רחוק עד שלא תהיה קליטה. == בשני שליש הדרך של כביש 6 הוא עצר בתחנת דלק להתרענן. הם כבר היו אצל הדודה בצפון. בברכה ובסרט. הוא לא יודע מה עוד אפשר לעשות עם נכדה מתוקה. הוא גם די עייף. עלמה לא מבקשת כלום. רק אבטיח. היא חוזרת על הבקשה בשקט, שלא כמו הבת שלו. האמא שלה. שצועקת עד שיוצא לה עשן מהאוזניים. כשהוא יוצא מהשירותים הוא מוצא אותה מעיינת בתפריט המסעדה המלווה בתמונות. מצביעה על מנה מספר 49 שנמצאת בתפריט הקינוחים. אבטיח פרוס. "מחר", הוא שיקר לה את השקר של המבוגרים ודי התבייש בעצמו. הוא קנה לה גלידה בטעם פיסטוק. מחר הוא ייקח אותה למשרד שלו בעיר הגדולה. הכי רחוק מאבטיח שיכול להיות.
33 I21גיליוןIשביליםI
