Page 117 - שבילים גיליון 21
P. 117
תזמורת שלמה. גל של ריח יסמין התפשט משערה, הציף את נחיריו והתערבל בריח הרקב, המזכיר תערובת קומפוסט לפרות רק חריף יותר, שעלה מבגדיה, עם ריח הזיעה החמוצה. ריח האפטר שייב החמצמץ שלו היה מעורב בריח אדמה וזיעה מתוקה. הם עמדו שם עשירית שנייה והשתכרו זה מריחה של זו,
ואז בהתפרצות פתאום נתן אמר, את דווקא רוצה לראות? אני אראה לך מה זה! הוא הסיט את השטיח, משך בידיות התריסים, הניף את מכסה העץ, והיא ראתה מלמעלה את כל המערה ואת השלושה. גב שחור נגלה לעיניה, חשוף ונוצץ מזיעה, על ידיו של בעל הגב הזה היו כפפות וזרועותיו השריריות היו מאומצות עד קצה גבול היכולת. הוא ניסה לכופף ברזל בידיו. נתן נטרף משערה הגולש
שהציףאתנחיריו, והיאנדלקהעלכהההעור. את רוצה אותו? נתן שאל והפשיט לה את המכנסיים התלויים עליה. היא התמסרה לידו כמו מלט רך בידי הפועלים למטה. את רוצה אותו? אני אתן לך אותו! והוא פתח את הרוכסן של מכנסיו ותקע אותה מאחורה. מקדימה ראתה את הגב השחור נוצץ ואת השרירים המשורגים ורידים, ומאחור רתח בשר זר ומתוח וחתך את בשרה. היא גנחה בשקט אבל אהבה את הכאב. היא חשה כפות ידייםגדולותלשותאתמותניהואתישבנה.הְפניםשלהנמסונזל,עברהבה מתיקות ששנים לא עברה בה. קחי אותו, נתן נהם, קחי אותו, תלשיני עליו, תשללי את רשיונו, כל פעם שהוא אמר את זה הוא ננעץ בה מחדש, לעומק, עד המעיים, עד הבטן, אבל הידיים שלו דיברו ברוך. לכי תדפקי לנו דו"ח... כן, היא התנשמה... תאשימי אותי גם באונס... כן... את לא צריכה להוכיח כלום... כן... יאמינו לך. כן, כן, כן... לכי לך! כן... תהרסי אותו ואותי. היא לא הלכה להלשין. היא הלכה הביתה, וכל הלילה התהפכה על משכבה ושחזרה. מה שעבר עליה היה מדהים מכדי להיחשב מציאות. המציאות הייתה מתעתעת. היא לא הייתה
115 I 21 גיליון I שבילים I
