Page 115 - שבילים גיליון 21
P. 115
צריך לסלק את כל השורשים כדי שלא ירימו את המרצפות החדשות, הכל התנדנד פה. הפקחים הלכו לעת עתה. השכנים לא הסתפקו ופנו למהנדס העיר. הבור היה כבר בעומק שני מטר, מבחינת העומק היה כאן חדר נוסף ללא רשיון, חדר שנחפר סביב יסודות הבניין. לא היה סיכוי שמישהו יאשר את זה. עלמה עקבה מזה כמה שבועות אחר פסולת הבניין ושקיות האדמה העומדות בפתח הבניין ברחוב שפינוזה 14. הזבל שלו מצא חן בעיניה, נמאס לה הריח של הזבל האורגני. היא נמשכה אל הזבל שלו, שהיו לו ריחות חדשים לגמרי ומגרים. היא שמעה שיש בתל אביב אנשים שחופרים. היא הרהרה בשפינוזה ובכופרים אחרים. פעם שמעה על חופר אחד, היו לו ששה שבעה חדרים בעיר, הוא העמיק את כולם במטר אחד, וכך יכול היה לבנות גלריות, ולמכור אותם כדירות שני חדרים. מעניין פעם להכיר חופר. בצוות של עלמה אהבו במיוחד זבל מהסוג הזה, שכן עבודתם נמדדה לפי משקל בטונות והאדמה שבשקיות הוסיפה להם בונוסים רבים. בלילה נתן ירד ועמד בגופיה לבנה מאובקת ומוכתמת בכתמי אדמה וזיעה. הוא שפשף את שערותיו קדימה ואחורה כאילו היו מברשת. עמד בחדר החדש ונשם לקרבו את ריח האדמה הלחה והקרירה. הוא נוכח שבעומק הייתה האדמה יותר רכה, מתפוררת בקלות. השורשים נלחמו בפראות על השטח שלהם. הוא עמד כולו בתוך הבור ובדק שיהיה מרווח מספיק מעל לראשו כדי שיוכל להסתובב בחופשיות בחדר. זה עדיין לא היה חדר, זו הייתה מערה. התאים לו להשאיר את החשבונות למעלה ולהיות האדם הקדמון. ריח האדמה היה קר ונעים. השכבות שלה לא השביעו את עיניו. עורקים של אבן סיד נשפכו אל תוך החמרה והתקרשו. השכבה העליונה קיבלה גוון אפור של עופרת יצוקה, והשכבה היותר עמוקה הייתה מוכנה להיענות לכל נגיעה שלו. למחרת השאירו לו פתק וורוד על הדלת. כל רגע הם עלולים לבוא. הוא הזמין מומחה ליציקות. צריך לצקת רצפה שתהיה גם התקרה שעדיין תלויה באוויר. זה לא פשוט, אמר המומחה. צריך להכין לה קונסטרוקציות ברזל שיחזיקו מלמטה והרבה ברזל בתוך הבטון ותבניות עץ שישמרו שהבטון לא ייזל עד שיתקשה. כעבור שלושה ימים הגיעו הפקחים, נתן היה לבדו כרגיל. מה שהם ראו שם היה
113 I 21 גיליון I שבילים I
