Page 114 - שבילים גיליון 21

מסריחה מהסוג הזה, אבל עובדי הזבל הרוויחו כל כך הרבה כסף, וגמרו לעבוד בשמונה בבוקר, כך שהיתרונות היחסיים של עבודה כזאת חסמו אותה בפתח של המפקח הראשי על התברואה. במקרה הגיע בן דודו למשרד, הפיץ ריח של תפוזים רקובים וקליפות תפוחי אדמה. הוא לכסן אליה מבט, ובעיניו ניצת הרעב המוכר, והיא התקבלה. הכפפות שלקחה בצאתה את דירתה העלו את ניחוח הרקב שעתיד ללוות אותה בשעות הקרובות. המשאית הגיעה ואספה
אותה. העבודה קרעה את גבה במשך שמונה השנים הבאות, אבל היא הייתה זקוקה לה כדי לנקז את כל הזעם שהצטבר בה. עלמה הייתה בחורה מרירה, ועד מהרה התברר לכל הרעבים טעמה האמיתי וכי ממנה לא יוכלו לשבוע. היא הייתה אוספת בכל בוקר את שערה הארוך אל תוך כובע ים שחור, עשוי גומי, שנצמד לראשה ושיווה לה מראה של קירחת. היא לבשה בגדי חקי גדולים ממידתה והתחבאה מאחורי הריח הרע שאפף את כולם. לא עשו לה שום הנחות. במשך המשמרת כולה הייתה קופצת מהמשאית, מגלגלת את המכלים הירוקים, מרכיבה אותם על כן מיוחד, וכשהזבל היה מתרוקן מתוכם, הייתה מזנקת מאחור על המשאית הנוסעת. בלילות התרחשה פעילות של שרשרת נמלים סביב המשרד של נתן. נתן אסף פועלי יום מהצומת, העמיס אותם על מונית והביא אותם לחפור. החפירות התנהלו באמצעים פשוטים, בלי מכונות, בשקט, בדלת נעולה. שקיות של ניילון עבה, שנרכשו לצורך המבצע, היו מתמלאות ונדחסות בפינות המשרד, עד שלא היה מקום יותר לנשום ואז מוצאות בבת אחת החוצה. לפנות בוקר היה נתן מצלצל לעירייה שיבואו לפנות. לשכנים זה הריח לא טוב. הם דפקו על הדלת כמה פעמים ואף פעם לא נענו. הם שמעו רחשים ומכות עמומות, אבל לא הבינו בדיוק מה הולך. ליתר ביטחון התלוננו למחלקת הפיקוח בעירייה. הפקחים הגיעו עם צו. במקום רצפה היה החדר כולו חפור מטר שלם לעומק האדמה. השורשים התנחשו כלפי מעלה בעזות, והחציפו ראש מול עיניהם השואלות. בונים רצפה מקרמיקה, נתן ענה. ובשביל זה אתה צריך לחפור כל כך עמוק?
I 21 גיליון I שבילים I 112