Page 116 - שבילים גיליון 21

משטח חלק של בטון יצוק, מוכן לקראת טיח וריצוף. מיד לאחר שיצאו, נתן שבר את הקרום הדק שכיסה על פלטה של עץ, שכיסתה על פתח הבור. העובדים הזרים המשיכו לחפור ולסתת את קירות המערה. רצפת המשרד רוצפה מחדש בקרמיקה אפורה שהיו בה עורקים קלושים של בורדו ושחור. מעל פלטת העץ נמתח שטיח אפור. לפלטה הזאת, שהייתה למעשה דלת ישנה שנזרקה ברחוב, חיבר נתן צירים מלמטה ופסים תומכים מברזל והצמיד לה ידיות מהחומר בו משכו תריסים ישנים. כך יכול היה להניף את המכסה ולהיכנס
לחדר התחתון בעזרת סולם. הלילה שלושה פועלים שחורים מג'מאיקה חפרו ומילאו שקי אדמה. בשמונה בבוקר נשמע צלצול הפעמון הצורמני במשרד של נתן. הוא מיהר לסגור את מכסה העץ על הפועלים, לא לפני שסימן להם להפסיק פעילות. הוא פתח את הדלת וראה לפניו ערמת בגדים מטונפים וזוג עיניים גדולות של אישה. כן? הוא שאל בפליאה. מלבד לקוחותיו איש לא הגיע, אף אחד מלקוחותיו לא הגיע ללא הודעה מראש. לפניו עמדה האשה המדיפה ריחות צחנה, כובע גומי מחוץ אל גולגלתה ומעוות את פניה, שבתנאים אחרים יכלו להיחשב נאים. הוא זיהה אותה. כבר כשראה אותה בין פועלי הזבל שאספו את השקים, משכו אותו עיניה הבורקות, ועל כן הציע בכל פעם שתייה קרה לפועלים. עבר ביניהם חשמל. מה אני יכול לעזור לך? הוא שאל באי רצון. אוהו, היא אמרה בעוז ונדחקה פנימה. זה לא יכול להיות, אתה חופר! אני יודעת שאתה חופר, אני לא טועה. אמרה כשבחנה את משרדו. המשרד נראה אותה שעה תמים לגמרי. נתן רתח, הוא רצה לחנוק אותה, אבל כל שראו מבחוץ היה רק שהוא מרפרף באצבעותיו זו בזו. הן לא הגיעו לכלל אגרוף אפילו. השליטה העצמית הייתה הדבר החשוב ביותר כרגע. הוא לא ייתן לה להוציאו מדעתו. כאן קבור הכלב, היא החלה לבעוט בשטיח ולנסות להרים אותו בנעלה המסורבלת. הוא לא יכול היה לאפשר זאת, והדף אותה קלות לכיוון השירותים. השירותים היו צרים, והכילו גם כיור וגם צינור בעל ראש מחורר למקלחת, והספיקו לאדם אחד, לא לשניהם. לפתע מצאו את עצמם צמודים. כובע הגומי שלה נתלש ושערה האדמוני התפזר בבת אחת על גבה כמו פתיחה דרמטית של
I 21 גיליון I שבילים I 114