Page 113 - שבילים גיליון 21
P. 113
לאחור ולנמנם; ומכאן ברור שהיה קם כשגבו וצווארו מעוקמים ותפוסים על אף שהיה בן ארבעים וחמש בלבד. את הניסיונות הידידותיים האחרונים שלו ערך, בימים שעוד נהג ונתן זכות קדימה לזוג שירד מהמונית וקניות לחג בידו. השניים עמדו בצד ופחדו. הוא סימן להם לעבור. הם לא האמינו. כשחצו לבסוף את
הכביש צעק להם חג שמח, אבל הם פתחו בריצה מבוהלת של חרגולים וברחו. ביום שלישי האחרון, כשתפסו אותו בלי רצועה וקנסו אותו, הוא נכנס לחדרו עם קלשון שמצא במקלט הבית, והכה בכוח על רצפת המשרד בפינה המרוחקת מהשירותים. הוא נתקל בשכבה של פסולת בנייה שהקבלן לא טרח לזרוק, אותה פיצח בקלות וחדר פנימה. הוא הגיע לאדמה חומה, נוקשה כמו בטון, שכל מיני שורשים עלו ממנה. הבור החדש, שהלך ונפער במהירות, הפיח תקווה חדשה בנתן המזיע ומכה, מכה ומזיע. תוך שעה התמלא כל חפץ במשרד שכבת אבק צפופה. הבור כבר היה בקוטר של מטר, ועומקו הגיע ליותר מחצי מטר. ערמת האדמה הלכה וגבהה בשולי הבור. הוא התיישב על הרצפה לנוח. הוא יוכל לחפור חדר ועוד חדר, לבנות לעצמו גורד מעמקים, ואם ירצה גם יחפור
דרך לבניין העירייה ויוכל לשלם ארנונה בלי להיתקע בפקקים. במקום אחר בגוש, ישנה את שנתה בנוחיות יחסית, עובדת התברואה עלמה. שערה האדמוני, הבוער כאש, היה פזור על הכרית והיא הייתה מכוסה שמיכה דקה. השעון המעורר טרטר. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. היא אהבה לקום לאט, להתקלח במים רותחים במשך עשרים דקות ולשתות שתי כוסות קפה עם סיגריה. לפעמים גם השתמשה בזרם המים החם לשם אוננות קצרה, חושבת לרגע מחשבה על אהבה אפשרית ומיד מוותרת. העבודה שלה נבחרה כדרך לענישה עצמית על מחשבות מסוג זה, ועל שום שבן זוגה עזב אותה ומת. עלמה התאלמנה במפתיע והיא בת שלושים בלבד, עוד בטרם נולדו לה ילדים. היא הצליחה להתרכז רק באיסוף הזבל האורגני, בין העובדים הזרים והעולים הרוסים. ממילא כמעט שלא הצליחה להירדם בלילות. ולא שהיה לה קל להתקבל לעבודה הזאת, התברר לה שבלי קשרים לא תוכל לחדור לגילדה החזקה של אנשי הזבל. היא הופתעה, כי היה נדמה לה, שאין איש רוצה בעבודה
111 I 21 גיליון I שבילים I
