Page 106 - שבילים גיליון 21

כמובן שיהיה רעש תקשורתי. אבל אני אשלח אל הפגישות האלה את המזכירה שלי, מירי. מירי נראית כמו שחקנית ויודעת לדבר כמו עיתונאית. כשנזכרתי במירי, נרגעתי לחלוטין. כאילו כבר חזרתי הביתה. בתוך שטח מגודר בשתי גדרות, האחת אלקטרונית והשניה רגילה ניצבה פילה, ולמטה בין רגליה כדור צמרמרי של "ממותי". השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. מיד התחלתי לצלם אותם מכל הכיוונים. העובדים, כפי שחשבתי, לא הסירו את המנעול, ולכן אין באפשרותי להיכנס לתוך הכלוב. פתחתי את התיק והוצאתי חתיכת וופל מצופה בשוקולד, היות וזה הדבר היחיד שהיה ברשותי לאחר הטיסה. בקושי הצלחתי להשחיל את הפינוק הזה דרך שתי הגדרות. הפילה לקחה את הוופל בחדק והחלה לחצרר משמחה. התמלאתי אושר עד כדי דמעות, כשראיתי את ממותי זזה. חזרתי לאוטו. כשהתקרבתי לביתי, כבר זרחה השמש. נכנסתי למיטה לפחות משעתיים, עד שצלצל הטלפון בפעם הראשונה. אחריו החלה סערה של טלפונים, הודעות, מכתבים אלקטרונים. משקיעים אשר ביקשו שיחות ועידה, עיתונאים שרצו להיפגש. רק לאחר שעה נכנסתי למשרד, תשוש מעייפות. החלטנו לתת למירי לנהל את הקשרים עם העולם. והתחלנו ישיבת צוות. כמנכ"ל פתחתי את הישיבה: "חברים, היום אני שמח ומאושר מההצלחה המשותפת שלנו. אנחנו הראשונים בעולם ששיבטנו חיה פרה היסטורית שנכחדה... אני בטוח שהיום אנחנו נשמע המון דברים מעניינים ויוצאי דופן מהמדענים שלנו – גנטיקאים, ביוכימאים, ביולוגים מולקולריים, פיזיולוגים. היום יהיה יום ארוך, מעניין ומאוד שמח. בשעה אחת עשרה יש להנהלת החברה שיחת ועידה עם משקיעים. אחר הצהרים, פגישה של נציגי החברה עם אנשי הטלוויזיה והעיתונאים. ולבסוף, אני חייב להיות ערני ולא להירדם אחרי הטיסה חזרה מקנדה." כולם צחקו והתחילו לדבר בקול רם ובהתרגשות רבה. יצאתי החוצה ונתתי ליוני לנהל את הישיבה. הוא היה ראש מחקר ופיתוח. פה היתה הממלכה של מירי. כמובן שהיא דיברה בטלפון. ביקשתי ממנה להכין בשבילי קפה הכי חזק שאפשר. מירי קוראת לזה "הקפה הכי חזק של כל הזמנים וכל העמים". אני חושב שהיום הזה היה אחד מהקשים והשמחים ביותר בחיי.
I 21 גיליון I שבילים I 104