Page 108 - שבילים גיליון 21

הימים התקצרו, זריחת השמש היתה סביב שבע בבוקר. פתחתי את הפחית וקראתי לה: "ממותי, ממותי". רציתי שהיא תתרגל לשמה. אבל היא לא הגיעה. "קטנה, אבל שובבה" - חשבתי לרגע. זזתי כמה צעדים לאורך הגדר. פתאום, המבט שלי עצר על הברזלים בגדר שהיו חתוכים בחלקם התחתון, ליד הקרקע. לא האמנתי למראה עיניי. ליד הפתח היה מסור ישן עם חלודה שחתך את הברזל. צעקתי: "ממותי"! וכבר הרגשתי שהיא לא במקום. למרות שהשמש כבר זרחה בשבילי הכל הפך שחור. לא ידעתי מה לעשות. מסור, ממותי, מישהו ניסר את הגדר. עוד מעט מגיעים העובדים. אבל קודם כל הם מגיעים אלי. אני צריך
לעשות משהו. חייגתי ליוני ומירי. "פושע ניסר את הגדר וגנב את ממותי", אמר יוני. "מתקשרת למשטרה וכבר נוסעת לחברה", אמרה מירי. המשטרה מתעסקת עם הפרשה הזאת כבר חמישה ימים וטרם מצאה אשמים. לפי הסיכום האחרון של המשטרה הפושעים הגיעו בהליקופטר, נחתו ליד הגדר, ניסרו אותה והכניסו את ממותי פנימה. כמובן שפרטי האירוע פורסמו בכל אמצעי התקשורת, ואפילו האינטרפול התחיל בחיפושים מידיים. באחד מהימים האלה בסוף יום העבודה דפקו על דלתי. זה היה דוקטור אהרוני מהגנטיקאים המובילים שלנו. אני חושב שבזכותו היינו הראשונים בעולם שהצליחו לשבט ממותה. מאוד הערכתי אותו כמדען וכאדם, ושלחתי אותו לכל מיני כנסים בינלאומיים גדולים. היום הוא נראה כרגיל, רגוע וממוקד. "מה נשמע שמעון, שאלתי אותו, קפה או משהו יותר חזק?" "היום יותר חזק, בוס." "אני במתח, שמעון." הוא שתה כוסית קטנה של קוניאק והתחיל מרחוק. "כשהיא נעלמה היה פרט אחד שלא שמו לב אליו. הגדר הרגילה נוסרה, והגדר האלקטרונית נפרצה, אבל... אבל לפני הפריצה ניתקו את המנעול האלקטרוני. אני מכיר את גרסת המשטרה על גניבה בעזרת הליקופטר. אבל הם לא יכולים להסביר איך ניתקו את המנעול האלקטרוני." "אתה רומז שלגנבים יש שותפים מתוך החברה?" "כן." "שמעון, עכשיו אני צריך לשתות כוסית. אני האמנתי ומאמין לכולם."
I 21 גיליון I שבילים I 106