Page 109 - שבילים גיליון 21
P. 109
"זה נכון, בוס. אבל יש שותף, זאת האמת."
שתיתי כוסית, ושקט השתרר על שיחתנו. "זה כבר לא סתם שותף, זה מישהו מהחברה שעשה את זה. בקיצור, בוס, זה אני." "מה?" – צעקתי. "ועכשיו תקשיב מה קרה. הסיפור התחיל לפני יותר מעשרים חודשים. כשהתכוננו להכנסת חומר גנטי לפילה. אני זוכר לא רק את היום הזה, אלא גם את השעה. השעה הייתה עשר וחצי בבוקר. התקרבתי לתרמוס הענק עם החנקן הנוזלי. שם אוחסנו כל מיני חומרים ביולוגים. פתחתי את המכסה. כשהתכופפתי המשקפיים שלי נפלו על הרצפה. עדשה אחת נשברה והשניה נפלה מתחת לארון במעבדה. המשכתי בניסוי. לקחתי מבחנה, שמתי אותה באמבט להפשרה. בזמן הזה הכנתי את הציוד המיקרוסקופי. הוצאתי חומר גנטי מהמבחנה, והכנסתי אותו לתרבית של התאים. אחרי השלב הראשון הוצאתי עוד חומר גנטי ממבחנה אחרת, כשבראשונה כבר לא נשאר כלום. ביום העבודה הבא כשנכנסתי למעבדה, במקרה ראיתי ששכחתי להחזיר מבחנה אחת חצי ריקה לחנקן הנוזלי. רציתי לזרוק אותה לפח הפסולת הביולוגית. למחרת כשכבר הייתי עם משקפיים, לקחתי מבחנה וברגע האחרון שמתי לב, שאתמול בלי משקפיים בלבלתי בין המבחנות, ובפעם הראשונה שמתי בתרבית חומר אנושי, מבן אדם ופעם השניה ממותה. באותו רגע התחלתי לחפש באינטרנט, מה יכול לקרות מהטעות שלי, אך לא מצאתי שום דבר. המשכתי לחפש עוד מספר ימים, שבמהלכם התלבטתי אם לספר על הטעות או לא." "שמעון, אני עדיין לא מבין את הקשר בין הטעות שלך ובין מה שקרה." "כשממותי נולדה, חיפשתי שינויים בביולוגיה שלה או בהתפתחות שלה. לא מצאתי ונרגעתי. אבל... גנים של בני אדם החלו להתפתח פתאום בממותי. היא נהיתה יותר חכמה מממותה רגילה. בעזרת החדק היא ניתקה את הגדר האלקטרונית ואחר כך ניסרה את הגדר השניה".
107 I 21 גיליון I שבילים I
