Page 104 - שבילים גיליון 21
P. 104
ממותי
רומן קמבורג
1 בכנס האחרון, אכלתי ארוחת צהריים עם קנדי אחד. הוא היה בן אדם מיוחד ומאד מעניין. הוא בלט בין שלוש מאות מדענים מכל העולם בגלל גובהו, רוחבו, זקנו הג'ינג'י הענק ועורו המנומש. שמו ברוס. התיאבון שלו, כך נידמה לי, הוא ללא גבולות. הוא אכל מהר, ולפני שסיים את המנות, הלך לקחת עוד מנה ושוב לא סיים אותה. בזמן שאכל פודינג וניל מתוק, ברוס זרק את המילה "ממותה". אני נדלקתי ואמרתי לו שיש לי פרויקט בשם "ממותי", שפרושו: ממותה שלי. במהלכו התקדמנו בתהליך שיבוט של ממותה. בשנה הנוכחית ציפינו לתוצאות הסופיות, ועתה אנו עומדים לפני המלטה של פילה, שצפויה להמליט "ממותי". הזמנה להיכנס להרצאה קטעה את שיחתנו באמצע, אבל הקנדי השובב לא היסס והציע לי לפספס את ההרצאה כמו בתקופה הסטודנטיאלית. הוא התרשם מהצלחתנו ואמר לי, שהחברה שבבעלותו מתקדמת בשיבוט של נמר שן חרב וקרנף צמרירי, שניהם חיות מתקופת הקרח. "בוא נעשה לחיים לכבוד בעלי החיים החדשים"; אני הזמנתי ויסקי לשנינו. "חדשים־ישנים־קדמונים", הסכים ברוס. הראש שלי מסוחרר לא מוויסקי. מפנטזיות ילדות שלי על שיחזור בעלי חיים קדמונים. כילד קטן הלכתי עם אבא למוזיאון העירוני, ועדיין אני זוכר את ויטרינות הזכוכית עם הציורים של הממותות והדינוזאורים. שמות מוזרים שמגרדים את הדמיון – איכטיוזאורוס, ארכיאופטריקס, מסטודון. אחרי הסרט "פארק היורה" התחלתי לעבוד בשיבוט הדינוזאורים. זה היה מזמן, זאת היתה העבודה הראשונה שלי בפלאונטולוגיה. עבורה קיבלתי שתי תעודות הוקרה לפרויקט בשם "עור של דינוזאור". כמה שנים חלפו והפרוייקט לא הניב הצלחה משום שעור הדינוזאור היה מאובן, ולא מצאנו בו אף מולקולת די־אן־אי לשיבוט. חלפו עוד מספר שנים, עד שמצאנו כסף לפרויקט הבא של שיבוט הממותה. לפני כמעט שנתיים הכניסו חומר גנטי של ממותה לפילה. בזמן הפגישה עם
I 21 גיליון I שבילים I 102
