Page 45 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 45
"אני דווקא דואגת ומטפלת בו כל הזמן"
היא התקרבה לעציץ ונגעה באדמה" .יותר מידי מים ,הוא טבע".
"מה?"
"תסתכלי" ,היא משכה את הגבעול והוא יצא כולו בקלות" .הצמח כבר אבוד,
השורשים שלו נרקבו".
בהיתי בה ,המומה ,בלי לדבר.
"שטויות זה לא כזה סיפור ,היום אפשר לקנות צמחים כאלה בגרושים .אל
תדאגי ,אני אביא לך צמח חדש ,אני אדבר עם אלברט הוא יביא מהמשתלה
בגדרה .אוי ,ורדה ,את בוכה בגלל עציץ?"
"לא ,אני לא ...זה לא זה ,עזבי"
אחרי שסגרתי את הדלת אחריה לקחתי את הכלוב של התוכי אל המרפסת.
קראנו לו שריקי .דוב קנה לי אותו ,מתנה ליום השנה הראשון שלנו ,הוא כל
הזמן הפתיע אותי במתנות.
פתחתי את דלת הכלוב .הציפור בהתה בי ,מזיזה את ראשה מצד לצד.
"אתה חופשי שריקי ,קדימה תעוף ,אתה חופשי!"
שריקי זז צעד אחד על הענף המלאכותי עליו עמד ונעצר.
"אל תפחד חמודי ,אתה יכול ,גם אם אתה חי בתוך כלוב אתה עדיין צפור.
יהיה לך יותר טוב בחוץ ותוכל לעוף לאן שתרצה .אתה כבר תסתדר ,אתה
תראה"
הפכתי את הכלוב והתוכי עף החוצה .הוא ריחף במקום ,כלא מאמין ,ואז עף
מעבר למרפסת וחזר .הוא חג במעגל פעמיים ואז נסק מעבר לבניינים ונעלם.
דוב חזר מאוחר.
"איזה יום ,הראש שלי מתפוצץ ,אני חייב לקחת משהו"
הוא פתח את השידה וחיפש בערבוביה שבארון ,מוציא החוצה חצי מתכולת
הארון בערמה על השטיח ".איפה לעזאזל שמנו את האספירין הזה".
"בוא שב ,תנוח קצת ,אני אכין לך קפה"
"מה זה ,כמה סוכר שמת בקפה? שתהיה לי בריאה" .הוא התיישב בספה שמולי
ורוקן את הספל בלגימה קולנית" ,איזה גועל נפש" ,הביט בי ושינה את קולו.
| 44שבילים | גיליון 29
