Page 43 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 43
רפי אגמון
חיבוק דב
הצתתי סיגריה ולגמתי מספל הקפה החם .בדיוק כמו שאני אוהבת ,שתי כפיות
נס "עם בטן שמנה" ,שני שליש מים ,שליש חלב ושתי סוכרזית .שתיתי הרבה
כוסות כאלה היום ,כבר הפסקתי לספור ,חלק משגרת יומי בתקופה האחרונה.
הטלוויזיה דלקה על ערוץ האוכל בזמן שמחשבתי נדדה.
"כבר אמרתי לך ,דוב ,לא דיברתי אתו מאז שהיינו בצבא ,פשוט שמחתי לראות
אותו .הוא היה באוטובוס אחר ,וראיתי אותו מהתחנה ,דיברנו אולי 3שניות".
"ראיתי איך התלהבת כשראית אותו .ורד ,את דלוקה עליו? היה לך קטע אתו
לפני שהתחלנו לצאת?"
"לא היה ביננו כלום .היינו ידידים טובים ויצא לנו לעשות הרבה לילות ביחד,
בתורניות".
"אני יודע שכל הזמן הסתובבתם ביחד ,נכון?"
"מספיק .אמרתי לך שלא דיברתי אתו מאז".
"תישבעי"
"כבר אמרתי לך".
"תישבעי לי"
"די ,עזוב לי את היד ,זה מכאיב"
"נו תשבעי"
"איה ,בסדר ,בסדר ,נשבעת! שחרר לי את היד כבר"
אני חושבת ששם זה בעצם התחיל .הוא תמיד קינא לי ,אבל בהתחלה היה
משהו נחמד בקנאה שלו ,משהו מאוד מחמיא .אכפת לו ממני ,הוא שומר עלי,
דואג לי ,אוהב אותי.
זה נראה כל כך רחוק עכשיו .חשבתי שהוא ישתנה ,אבל נראה שטעיתי.
הפלאפון צלצל אבל לא התחשק לי לענות .כשאימי התקשרה ולא רציתי
שתשמע שאני בוכה אמרתי לה שאני מצוננת .הסתכלתי על העציץ שבפינה,
| 42שבילים | גיליון 29
