Page 63 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך

ארבע פרות שופעות חלב היו למשפחה והטיפול בהן הצריך עזרה רבה, במיוחד מאז שזלמן אחיה הבכור השאיר מאחור, בבית הוריו, את אשתו ושני ילדיו הקטנים ונסע לו לפלסטינה לעבוד בחוות הפועלים בחולדה ובבן שמן. חווה ואביה סיימו את מלאכת החליבה וישבו על חבילות החציר שברפת. השלג שירד יום קודם כיסה את היערות שמסביב וצמרות העצים נראו עטויות מרבדים לבנים. אבא הביט בחווה והפטיר,"חווה'לה...זה לא יכול להמשך כך...הקריאה הזו לתוך הלילה פוגעת בעינייך ובערנותך. אני צריך אותך כאן לצדי השכם בבוקר..." הריטון הקבוע היה מהול בקורטוב חיבה וגאווה לבתו. האב עצמו לא תמיד ידע, כיצד להתייחס לבתו הסקרנית היחידה מכל הנשים במשפחה, שהייתה בקיאה במלאכת הקריאה והכתיבה. מרגע שחווה אחזה בספר אי אפשר היה לנתקה מקריאתה, שנעשתה לאורה החלש של עששית הפחם הקטנה שבחדרה לתוך השעות הקטנות של הלילה. שיחה זו חזרה על עצמה מדי יום, וחווה מתנצלת בפניו כל בוקר מחדש, אך אינה יכולה לוותר על קריאת הספרים ששולח לה זלמן מפלסטינה. ספרים הכתובים באידיש ובעברית על הארץ הטובה. ארץ זבת חלב ודבש. במכתבים שכותב לה זלמן, הוא מספר לה על חיי השיתוף של הפועלים היהודים החיים אתו בחווה. הוא מתאר לה על העבודה החקלאית הקשה בחוות הפועלים, שבסופה כולם מגיעים לצריף הקטן שמשמש להם בית, ובו ישנים כולם על דרגשים בחדר אחד. ממכתביו היא לומדת שזלמן וחבריו הפועלים מתנהלים כמשפחה, והם מסבים לארוחות סביב השולחן היחיד שבחדר, מתקינים לעצמם את ארוחותיהם מתנובת הארץ אותה הם מגדלים. זלמן מקפיד לתאר לחווה את נופי השדות והמטעים, ודמיונה של חווה מפליג הרחק הרחק לארץ ישראל. רק לפני מספר שנים התרחשו פרעות במקומות שונים ברחבי האימפריה הצארית. הפוגרומים ערערו את חייהם השקטים של היהודים, הקוזאקים התנפלו עם האספסוף על בתיהם של היהודים בכפרים השכנים, שרפו, אנסו, התעללו וטבחו בהם. על ביתם פסחו, אולי בשל מעמדו המיוחד של אביה כנאמן היערות של הפריץ.
61 I22גיליוןIשביליםI