Page 62 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך

האיכרה
זהבה חן-טוריאל
טיפות של אור זהרו מבעד לסדקי חלון העץ הישן והסגור בחדר הקטן והחשוך, וריצדו כמחוללות בריקוד של בוקר על רצפת לוחות העץ הכבדים מתחת מיטת הברזל של חווה. חווה פקחה את עיניה בתנועות עצלות ופיהקה ממושכות. זרמי הקור שחדרו פנימה יחד עם קרני האור הזעירות, גרמו לה להתכרבל מתחת לשמיכת נוצות האווז החמה, והיא ביקשה לאסוף לעצמה עוד כמה דקות של נמנום. "חווה..." נשמעה באידיש הוראתה קצרת הרוח של אמא, "התלבשי מהר ורוצי לעזור לאביך ברפת. את יודעת שהוא לא יכול לבצע את העבודה לבד." הנערה, בת השש עשרה, פקחה את עיניה והתבוננה לעבר החלון, בודקת באדנית העץ הצמודה לחלון, אם הענף שצמח בו עדיין ירוק. חווה התלבשה במהירות, סירקה את שערה הארוך וקלעה אותו לצמה ארוכה, שאותה כרכה מסביב לראשה עם מטפחת צבעונית שעטפה את אוזניה ולבשה את שמלת הצמר האפורה שנועדה לעבודה, גרבה גרבי צמר ארוכות ונעלה את הערדליים הגדולים. הבל פיה החם ריחף מעליה כעננים קטנים בכל תנועה מתנועותיה בחדר הקפוא, אשר תנור העצים הגדול שניצב במרכז הבית לא הצליח לחמם. חווה מיהרה לפסוע ממקום למקום במטבח כדי להפיג במידת מה את הצינה שאחזה בה, כשהיא אוחזת בספל הפח החם, שותה את החלב המהבילשאמּההרתיחהלהמבעודמועדונוגסתבפתהלחםהשחורשיצאזה עתה מהתנור. היא הורידה מעל המתלה שעל דלת הכניסה את מעיל צמר הכבשים הכבד שלה ולבשה אותו, כשהיא יוצאת לקור המקפיא של ערבות רוסיה הלבנה. "איחרת!" אביה נהם בשקט לעומתה ולא יסף. חווה הסמיקה מבושה והשפילה את עיניה. היא ידעה שאביה כבר הספיק להתפלל שחרית ויצא מיד לעמל יומו. השתייכותו לחסידות רוז'ין והיותו תלמיד חכם השוקד על כתבי הקודש לא הסירה ממנו את אחריותו לעבודה קשה למען פרנסת המשפחה. תפיסת עולמו הייתה: "תורה ועבודה!" חווה הפשילה את שרוולי מעילה ונחלצה לעזור לאביה במלאכת החליבה.
I 22 גיליון I שבילים I 60