Page 55 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 55
של האור שהסתבך בין קרני הצבי, כמו האיל שקרניו הסתבכו בעצי העולה. הצבי מוקרב במקום התינוק המצוי בקרבה של איילה. הפעם יצחק הוא בנה של הערבייה. )בקוראן אברהם מקריב את ישמעאל ולא את יצחק(.
הסיום הזוהר והמסעיר של המנהרה: ארץ הצבי ארץ הרצון החמדה היופי הצביון. הגשש הבדואי המוביל את צבי למנהרה שמו חמיד. מלשון חמדה. הצבי החי האמתי גדול, ודומה שכל האור
שבעולם התכנס בין קרניו. אך הקליע הנטמע בזוהר שבין קרניו ממוטט אותו, ובאיטיות גורר את עצמו הצבי אל נקיק ונעלם. גם הפרשנות המקראית על הצבי, שעורו אינו מחזיק את בשרו משחקת פה: בתוך הגבעה תיחפר מנהרה
ולא יישאר ממנה בשרה. סצנתהסיוםהיאסצנהנשגבת מיסטית.בשכבההראשונה-צבי,האדם,המלא אימה כי שכח את שמו שלו, וזה שיא ברומן ובשיטיון, זוכה לקתרזיס כי הערבי מזכיר לו את שמו. בשכבה השנייה - לוריא הנו שם קבלי, האר"י ר' יצחק לוריא היה גדול המקובלים, וזו סצנה מיסטית של התגלות האור. זהו רגע זוהר ומסעיר ברומן. אבל גילוי האור כולל את כיליונו, כשם שניצחון האש הוא גם כישלונה. כי כשהיא תגמור לכלות את העצים היא תכבה. מצב ההתכה, בניגוד למצב הריתוך, מתבטא גם בדילמה של אמו של נבו. היא קראה לו נבו ורוצה שנבו יעלה בגיל 13 על הר נבו ישקיף על הארץ ויבדוק אם הוא בוחר בה. האם שואלת את לוריא: "אבל אתה באמת מאמין בארץ הזאת?" והוא עונה: "יש לי ברירה?" גם לנבו לא תהיה ברירה כשיהפוך לאדם בוגר ובר מצווה. גם הוא יבחר בישראל המותכת. גם אם כולם חולים בארץ נבו ייאלץ לבחור בה כמו שהיא. מכל המחלות השיטיון כרגע מוצג כפתרון היחידי, רק בעזרתו ניתן להשיג אישור למנהרה. והוא מוצג כבחירה. ממש כשם שבתערוכה 10 משפחות ישראליות מכל השבטים יושבות לארוחת ערב ואינן מודעות עדיין לרעידת האדמה המתרגשת עליהן. הבחירה בשיטיון מעלה על הדעת השוואה נוספת. השוואה לרב הדאייה – ממר מאני. הפגישה עם הרב הדאייה היא סצנה גרוטסקית, שכן היא עשויה משני עקרונות שאינם עולים בקנה אחד, והם הנשגב והקומי בו זמנית וללא הכרעה ביניהם. מצד אחד הרב דומה לאלוהים – אפשר לדבר אליו, להתפלל אליו,
53 I22גיליוןIשביליםI
-
