Page 86 - שבילים גיליון 21
P. 86
היא זיהתה שמלה או חולצה שאהבה, שצוירו בדיוק מדהים, כולל כל קמט וקפל. על אחד הקירות היה ציור בגודל טבעי של שניהם. היא עמדה המומה במשך מספר דקות, לא יודעת כיצד להגיב. "מתי ציירת את כל זה?" "בלילות, בעיקר." "זה מדהים. אתה צריך לצאת יותר מהבית, אולי לאגם, שם יהיה לך הרבה דברים לצייר." "אני מצייר מה שמעניין אותי."
כעת הוא ישב לצידה, גופו הממוצע נראה גדול ליד גופה הקטן. ידו לצד גופה היתה בעלת מגע קריר עדין. היא הביטה בו, פניו לא השתנו. לפתע הסמיקה כשנזכרהשפעםחלמהעלחברּה,ובחלוםפניהחברהוחלפובפניו.היאמיהרה לסלק את המחשבה, ואמרה: "הקשר ביננו תמיד היה מיוחד. כך לפחות אני
מרגישה." "בהחלט", הוא אישר, "בכל זאת אני הייתי מתנת יום־הולדת עבורך." התרחבות זעירה של אישוניה לימדה אותו שהיא לא ידעה על כך. "אף פעם לא חשבתי על זה", אמרה.
הרכבת גלשה אל הרציף באוושה חרישית. על הקרון הייתה כתובת מוארת: י.א.ל.ב – יחידת אנדרואיד לשימוש ביתי. בכריזה נשמעה ההודעה: "כל יחידות י.א.ל.ב 2080 מתבקשות להגיע לרציף 46." "יאלב, אני לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיך. אולי פשוט נחזור הביתה?" "נוגה, את הרי יודעת, שאני חייב להתיצב. אורך החיים של מערכת הכוח הפנימית שלי הוא 15 שנים." "בטכנולוגיה של היום אפשר להחליף את המערכות. אני מוכנה לשלם כמה שיידרש." "זה נוגד את המדיניות של יאלב מערכות בע"מ." "לא אכפת לי!" עיניה החלו לדמוע, והיא נגבה אותם בידיה. "החלק הכי טיפשי פה הוא שאני בוכה בגלל רובוט שלא מסוגל בכלל להרגיש כלום." "המטרה שלי היא לדאוג לשלומך ובכלל זה גם שלומך הנפשי. הדמעות שלך מעוררות אצלי צורך לפתור את מצוקתך. האם זאת לא התנהגות של בני אדם קרובים?"
I 21 גיליון I שבילים I 84
