Page 85 - שבילים גיליון 21
P. 85
נוכחותו בטבעיות גמורה האופיינית לילדים. למחרת הוא הביא לה בובת חתול, העתק מושלם של פיצי, שבנה עבורה על־פי תיאורה. במשך שנים זאת היתה הבובה האהובה עליה.
מאז הוא עודד אותה ועזר לה להתמודד עם מצבים רבים בחייה כילדה, כנערה מתבגרת ובהמשך כאישה צעירה. כשאמה נפטרה חרב עליה עולמה וחשבה, שלא תוכל עוד להמשיך. באותה תקופה בילתה במחיצתו ימים שלמים בשיחות ארוכות, בעיקר על אירועים היסטוריים או דיונים פילוסופים על החיים. יותר מכל היא אהבה לשוחח אתו על ספרים שקראה. בזמן שקראה היתה לעיתים חושבת, מה יהיה ליאלב לומר על זה ודואגת לשנן קטעים נבחרים, יודעת שיאלב יבחין בכל סטיה מהטקסט המקורי. האהבה למילה הכתובה היתה טבועה בה מאז שזכרה את עצמה, כנראה ירושה מאמה, שהרבתה לקרוא מכל הבא ליד, ותמיד בבקרים נראתה עם ספר ביד, לאחר שהשכימה ראשונה
וסיימה את סידורי הבית. הידע האינסופי שלו שימש לה כאבן שואבת, והיה שימושי במיוחד בתקופת הלימודים בתיכון ולאחר מכן במכללה. יום אחד במהלך חופשה מהלימודים, באה לבקר בבית אביה ופגשה את יאלב, שהיה אחראי על ניהול משק־הבית והתגורר בקומת המרתף.
כששאלה לשלומו הוא ענה, "ניצלתי את הזמן הפנוי למספר תחביבים, אני אראה לך." כאשר ירדו למרתף התגלו לפניה שורות של רהיטים מבריקים, כונניות, ארונות, שולחנות, מנורות, כולם בגימור מושלם. דלת החדר הנוסף היתה נעולה בבריח. "מה יש בחדר?", שאלה. "רק מספר רישומים שלי." "נו, תראה לי", היא האיצה בו לפתוח את הדלת. בתוך בחדר היו עשרות ציורים בגדלים שונים. בחלקם הגדול היא ראתה את פניה המחייכות אליה. היו שם ציורים שלה בגילאים שונים. בחלק מהציורים
83 I21גיליוןIשביליםI
