Page 39 - שבילים גיליון 21
P. 39
"והילדיםהמתים גםאכלו?" "קצת." "איך קראו להם?" הבןשל מנהייםוהבתשליוסף.היולהםעינייםכחולותותלתליםזהובים.כמו שלך. "אף פעם לא קראתי להם." "תשאל אותם, מה השם שלהם", מציעה עלמה ואוספת את דמעותיו המלוחות של סבא בכף ידה.
== אני:)38% בטריה( אבא: "בגלל זה שלחת אותה אליי?" אני: אבא: "את בכלל לא אהבת אבטיח." אני: "אתה לא ספרת אותי." אבא: "תעזבי אותי." איזה מזל שאני לא צריכה לדבר, ולא שומעים את הקול שלי נובע מהבטן, יורד ועולה כמו צפצפה מקולקלת כל פעם שאני רוצה להגיד את הדברים הפשוטים. עכשיו אני רוצה רק לשתוק ולא להרגיש. גם לא את הבטן. 20%בטריה.תכףיהיהשקט. איזהמזלשאנייכולהלשלוחלו אני: אבא: "למה את עושה לי את זה?" אני: "את מה?" אבא: "את..." אני: "תגיד. את זה -
"
אבא: "עלמה היא ילדה נהדרת."
אני: אבא: "עדינה וטובה." אני: אבא: "מה?" אני:
37 I21גיליוןIשביליםI
