קהאן ארנסטו

Intuición onírica y romance

entre la paz y la vida

"la mente intuitiva es un regalo sagrado y

la mente racional su fiel sirviente". A. Einstein

Al cerrar los ojos se apagan los sonidos

y entra una nube florecida de jilgueros…

de pétalos de rosas enamoradas

del jardín del Edén,

de bocas no acostumbradas al ritmo

de la respiración y de notas

de un tambor en marcha triunfal…

a caer en nuestra piel

Anoche…

al cerrar los ojos en el cuarto del silencio

llegaste a mí, P-A-Z… amor de los tiempos

en espejo y con tus lagos trasnochados

y en tropel, con cientos de yeguas y caballos

recorriendo la inmensa sabana…

en poesía y doncellas observando.

Mientras abajo, en el fondo del río,

los surcos dejados por las piedras

dejaban de ser paralelos y se abrían

para recibir al fluido de la vida…

Amor de los tiempos…

de los espejos de lagos trasnochados

en cabañas de fuego ardientes y encendidas

y el viento… ¡Ah, el viento!

golpeándose contra las puertas sin cerrojos…

Cierro los ojos y entras en mí

en nuestra cabaña de viento y rojo fuego

marcando un surco con las piedras

dejadas en el fondo del río

próximos al Edén y donde los besos

se desnudan ante todos … a lo lejos,

Desde el principio de los días

hacia todos los confines del tiempo

a despertar con el viento

y rojos travesaños en el cielo,

con los hilos de la mente

y el alma tostando mieles

en nuestra bendita casa

tomando el aire de los versos

en ruidos sordos del alma

que se acarician en presencia

y besan cada una de las letras

¡Ay Amor, si te tuviera!

cierro los ojos … amaneces en mí

Paz,

Amada

rosa del jardín

que te resistes al invierno,

que sueñas que brilla el azul del nirvana

y que te estoy besando

¿Lo sentís?

תרגום: ד"ר חוה בכרך רבינזון

אינטואיציה לילית ואהבות

בין השלווה והחיים 

"התודעה האינטואיטיבית היא מתנה קדושה.

התודעה הרציונלית היא העוזרת המסורה לו". א. איינשטיין

כְּשֶׁעוֹצְמִים אֶת הָעֵינַיִם, דּוֹעֲכִים הַצְּלִילִים

וְנִכְנָס עָנָן מִתְפָּרֵחַ חוֹחִיּוֹת…

שֶׁל עֲלֵי שׁוֹשַׁנִים מְאֹהָבוֹת

שֶׁל גַּן הָעֵדֶן

שֶׁל הַפִּיּוֹת שֶׁאֵינָן רְגִילוֹת לְקֶצֶב

הַנְּשִׁימָה וְהַצְּלִילִים

שֶׁל טַמְבּוּר בְּמִצְעָד נִצָּחוֹן…

לִשְׁקֹעַ בְּתוֹךְ עוֹרֵנוּ.

בַּלַּיְלָה…

כְּשֶׁעוֹצְמִים אֶת הָעֵינַיִם בַּחֶדֶר  הַשָּׁקֶט

בָּאת אֵלַי, שַׁ לְ וָ  ה  אַהֲבַת הַזְּמַנִּים

כַּאֲשֶׁר צִפִּיתִי לָךְ בָּאֲגַמִּים שֶׁאֵינָם יְשֵׁנִים

וּבֶהָמוֹן, עִם מֵאוֹת הַסּוּסוֹת וְהַסּוּסִים,

הַשּׁוֹטְפִים בַּעֲרָבָה הָעֲצוּמָה

 בִּצְנִיפָה וְהַנְּעָרוֹת צוֹפוֹת

וּבֵינְתַיִם, בַּמּוֹרָד, בְּקַרְקָעִית הַנָּהָר,

בַּתְּלָמִים הָעֲזוּבִים לַאֲבָנִים

מִתַּחַת לִיקוּמִים מַקְבִּילִים הַנִּפְתָּחִים

לְקַבֵּל אֶת זֶרֶם הַחַיִּים…

אַהֲבַת הַזְּמַנִּים…

שֶׁל רְאִי אֲגַמִּים עָרֵי לַיְלָה

בְּבִקְתּוֹת הָאֵשׁ הַמֻּצָּתוֹת וְהַבּוֹעֲרוֹת

וְהָרוּחַ… אָה  הָרוּחַ!

הַהוֹלֶמֶת בִּדְלָתוֹת לְלֹא בְּרִיחִים

עִצְמִי עֵינָיִךְ וְהִכָּנְסִי בְּתוֹכִי

בְּבִקְתַּת הָרוּחַ וְהָאֵשׁ שֶׁלָּנוּ

הַמְּסַמֶּנֶת אֶת הַתְּלָמִים  מַלְּאִי הָאֲבָנִים

הָעֲזוּבִים בְּקַרְקָעִית הַנָּהָר

קָרוֹב לְגַן הָעֵדֶן וְהֵיכָן שֶׁהַנְּשִׁיקוֹת

מִתְפַּשְּׁטוֹת בִּפְנֵי כֻּלָּם בַּמֶּרְחָבִים

מֵאָז  הַתְחָלוֹת הַיָּמִים

עֲגוּמֵי  כָּל גְּבוּלוֹת הַזְּמַן

 וּמִתְעוֹרְרִים עִם הָרוּחַ

וּגְוָנֵי אָדֹם חוֹלְפִים בַּשָּׁמַיִם

עִם חוּטֵי הַזִּכָּרוֹן

וְהַנְּשָׁמָה קוֹלָה אֶת הַדְּבַשׁ

בְּבֵיתֵנוּ הַמְבֹרָךְ

מִשְׁתַּכְּרִים מִמַּשָּׁב הַחֲרוּזִים

בַּהֲמֻלָּה הַחֵרֶשֶׁת שֶׁל הַנְּשָׁמָה

הַמְלַטְּפִים בְּנוֹכְחוּת

וְנוֹשְׁכִים כָּל אוֹת מֵאוֹתִיּוֹת

אִי אָהֲבָה… אִם אֶמְצָאֲךָ !

סִגְרִי אֶת עֵינַיִךְ…  זִרְחִי בְּתוֹכִי

שַׁלְוָה…

אֲהוּבָה

שׁוֹשַׁנַּת הַגַּן

הַנִּלְחֶמֶת בַּחֹרֶף

מִי יִתֵּן וַחֲלוֹמוֹתַיִךְ יָאִירוּ אֶת תְּכֵלֶת הַנִּירְוָנָה וַאֲנַשְׁקֵךְ…

הַאִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה

הַהֶרְגַּשְׁתְּ?

 

Paz

Aurora iris radiante,

enamorada de la vida,

unión de fuerzas conjugadas,

imagen de luz bendecida,

mezcla de especias cultivadas

y existencia altísima de dicha.

 

En nuestra casa natural,

en nombre y esencia,

y en la hermosa poesía,

que viene cual brisa

bailando la bella ronda

que perfuma nuestros días

שלווה

 הַשַּׁחַר-אִירִיס- מַבְהִיק

מְאֹהָב בַּחַיִּים

אַחְדוּת הַכֹּחוֹת הַמְחֻבָּרִים

בָּבוּאוֹת הָאוֹר הַמְבֹרָךְ

תַּעֲרֹבֶת הַמִּינִים הַמְּפֻתָּחִים

וְהַמְּצִיאוּת הַעֶלְיוֹנָה שֶׁל הָאֹשֶׁר

בְּבֵיתֵנוּ הַטִּבְעִי

בְּמִּסְפָּרִים וּבְמַהוּת
קַיֶּמֶת הַשִּׁירָה הַיָּפָה

הַבָּאָה עִם מַשָּׂב הָרוּחַ

וּמְחֻלֶּלֶת בְּמַעְגָּל יָפֶה

וּמְבַשֶׂמֶת אֶת יְמִינוֹ

(מתוך: שבילים, גיליון 5)