Intuición onírica y romance
entre la paz y la vida
"la mente intuitiva es un regalo sagrado y
la mente racional su fiel sirviente". A. Einstein
Al cerrar los ojos se apagan los sonidos
y entra una nube florecida de jilgueros…
de pétalos de rosas enamoradas
del jardín del Edén,
de bocas no acostumbradas al ritmo
de la respiración y de notas
de un tambor en marcha triunfal…
a caer en nuestra piel
Anoche…
al cerrar los ojos en el cuarto del silencio
llegaste a mí, P-A-Z… amor de los tiempos
en espejo y con tus lagos trasnochados
y en tropel, con cientos de yeguas y caballos
recorriendo la inmensa sabana…
en poesía y doncellas observando.
Mientras abajo, en el fondo del río,
los surcos dejados por las piedras
dejaban de ser paralelos y se abrían
para recibir al fluido de la vida…
Amor de los tiempos…
de los espejos de lagos trasnochados
en cabañas de fuego ardientes y encendidas
y el viento… ¡Ah, el viento!
golpeándose contra las puertas sin cerrojos…
Cierro los ojos y entras en mí
en nuestra cabaña de viento y rojo fuego
marcando un surco con las piedras
dejadas en el fondo del río
próximos al Edén y donde los besos
se desnudan ante todos … a lo lejos,
Desde el principio de los días
hacia todos los confines del tiempo
a despertar con el viento
y rojos travesaños en el cielo,
con los hilos de la mente
y el alma tostando mieles
en nuestra bendita casa
tomando el aire de los versos
en ruidos sordos del alma
que se acarician en presencia
y besan cada una de las letras
¡Ay Amor, si te tuviera!
cierro los ojos … amaneces en mí
Paz,
Amada
rosa del jardín
que te resistes al invierno,
que sueñas que brilla el azul del nirvana
y que te estoy besando
¿Lo sentís?
תרגום: ד"ר חוה בכרך רבינזון
אינטואיציה לילית ואהבות
בין השלווה והחיים
"התודעה האינטואיטיבית היא מתנה קדושה.
התודעה הרציונלית היא העוזרת המסורה לו". א. איינשטיין
כְּשֶׁעוֹצְמִים אֶת הָעֵינַיִם, דּוֹעֲכִים הַצְּלִילִים
וְנִכְנָס עָנָן מִתְפָּרֵחַ חוֹחִיּוֹת…
שֶׁל עֲלֵי שׁוֹשַׁנִים מְאֹהָבוֹת
שֶׁל גַּן הָעֵדֶן
שֶׁל הַפִּיּוֹת שֶׁאֵינָן רְגִילוֹת לְקֶצֶב
הַנְּשִׁימָה וְהַצְּלִילִים
שֶׁל טַמְבּוּר בְּמִצְעָד נִצָּחוֹן…
לִשְׁקֹעַ בְּתוֹךְ עוֹרֵנוּ.
בַּלַּיְלָה…
כְּשֶׁעוֹצְמִים אֶת הָעֵינַיִם בַּחֶדֶר הַשָּׁקֶט
בָּאת אֵלַי, שַׁ לְ וָ ה אַהֲבַת הַזְּמַנִּים
כַּאֲשֶׁר צִפִּיתִי לָךְ בָּאֲגַמִּים שֶׁאֵינָם יְשֵׁנִים
וּבֶהָמוֹן, עִם מֵאוֹת הַסּוּסוֹת וְהַסּוּסִים,
הַשּׁוֹטְפִים בַּעֲרָבָה הָעֲצוּמָה
בִּצְנִיפָה וְהַנְּעָרוֹת צוֹפוֹת
וּבֵינְתַיִם, בַּמּוֹרָד, בְּקַרְקָעִית הַנָּהָר,
בַּתְּלָמִים הָעֲזוּבִים לַאֲבָנִים
מִתַּחַת לִיקוּמִים מַקְבִּילִים הַנִּפְתָּחִים
לְקַבֵּל אֶת זֶרֶם הַחַיִּים…
אַהֲבַת הַזְּמַנִּים…
שֶׁל רְאִי אֲגַמִּים עָרֵי לַיְלָה
בְּבִקְתּוֹת הָאֵשׁ הַמֻּצָּתוֹת וְהַבּוֹעֲרוֹת
וְהָרוּחַ… אָה הָרוּחַ!
הַהוֹלֶמֶת בִּדְלָתוֹת לְלֹא בְּרִיחִים
עִצְמִי עֵינָיִךְ וְהִכָּנְסִי בְּתוֹכִי
בְּבִקְתַּת הָרוּחַ וְהָאֵשׁ שֶׁלָּנוּ
הַמְּסַמֶּנֶת אֶת הַתְּלָמִים מַלְּאִי הָאֲבָנִים
הָעֲזוּבִים בְּקַרְקָעִית הַנָּהָר
קָרוֹב לְגַן הָעֵדֶן וְהֵיכָן שֶׁהַנְּשִׁיקוֹת
מִתְפַּשְּׁטוֹת בִּפְנֵי כֻּלָּם בַּמֶּרְחָבִים
מֵאָז הַתְחָלוֹת הַיָּמִים
עֲגוּמֵי כָּל גְּבוּלוֹת הַזְּמַן
וּמִתְעוֹרְרִים עִם הָרוּחַ
וּגְוָנֵי אָדֹם חוֹלְפִים בַּשָּׁמַיִם
עִם חוּטֵי הַזִּכָּרוֹן
וְהַנְּשָׁמָה קוֹלָה אֶת הַדְּבַשׁ
בְּבֵיתֵנוּ הַמְבֹרָךְ
מִשְׁתַּכְּרִים מִמַּשָּׁב הַחֲרוּזִים
בַּהֲמֻלָּה הַחֵרֶשֶׁת שֶׁל הַנְּשָׁמָה
הַמְלַטְּפִים בְּנוֹכְחוּת
וְנוֹשְׁכִים כָּל אוֹת מֵאוֹתִיּוֹת
אִי אָהֲבָה… אִם אֶמְצָאֲךָ !
סִגְרִי אֶת עֵינַיִךְ… זִרְחִי בְּתוֹכִי
שַׁלְוָה…
אֲהוּבָה
שׁוֹשַׁנַּת הַגַּן
הַנִּלְחֶמֶת בַּחֹרֶף
מִי יִתֵּן וַחֲלוֹמוֹתַיִךְ יָאִירוּ אֶת תְּכֵלֶת הַנִּירְוָנָה וַאֲנַשְׁקֵךְ…
הַאִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה
הַהֶרְגַּשְׁתְּ?
