Page 21 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי

‫שנהג להציג את עצמו‪ .‬הוא קפץ את אגרופיו והישיר מבט אל השובתים‪.‬‬
‫"תקשיבו לדברי היטב" אמר למול קריאותיהם וצעקותיהם‪" ,‬תקשיבו היטב‪.‬‬
‫השכר שאני משלם הוא השכר האחיד שכל הפרדסנים משלמים‪ .‬לא אוכל‬
‫להעלות אותו או לשנות אותו‪ .‬מי שרוצה בכך‪ ,‬יכול להישאר ולהמשיך לעבוד‬
‫באותם תנאים‪ ,‬מי שאינו רוצה להמשיך‪ ,‬יקבל את המגיע לו ויעזוב את הפרדס‬
‫עכשיו ומייד"‪ .‬בין העובדים פרצו ויכוחים‪ ,‬פה ושם הוחלפו גם מהלומות‪ .‬אחרי‬
‫שעה קלה שכחה המהומה‪ .‬כמחצית מהעובדים עזבו את הפרדס‪ .‬בין העוזבים‬
‫היו גם שני אחיו‪ .‬יהודה נפגע עד עמקי נשמתו‪ ,‬יום חגו הגדול‪ ,‬יום תחילת‬
‫הקטיף‪ ,‬היום הראשון שבו ראה שכר לעמלו‪ ,‬הפך לאחד מהימים העצובים‬
‫בחייו‪ .‬את כל זה הוא עוד יכול היה לקבל‪ .‬את העובדה שאחיו הפנו לו עורף‪,‬‬
‫לא יכול היה לקבל בשום פנים ואופן‪ .‬הוא לא היה מוכן לדבר עם "שני כפויי‬

‫הטובה האלה" אפילו לא מילה‪.‬‬
‫השניים ישבו על המרפסת של אביו עוד כמה שבועות ללא מעש‪ ,‬גרים בבית‬
‫אבא ונסמכים על שולחנו‪ ,‬עד שעזבו יום אחד וחזרו עם משפחותיהם לריגה‪.‬‬

‫***‬
‫ב ‪ 1955‬מילא יהודה שאולסקי‪ ,‬היחיד מבין בני משפחתו שנותר בחיים‪ ,‬דפי‬
‫עד במוזיאון יד ושם‪ .‬הוא כתב על אחיו‪ ,‬נשותיהם וכמובן על ילדיהם‪ .‬כשהגיע‬
‫לשמות הילדים הרכים שנולדו בראשון לציון‪ ,‬ידיו לא נענו לו‪ .‬במאמץ גדול‬

‫כתב את ארבעת השמות‪ :‬אלון‪ ,‬שרון‪ ,‬אילנה ואיתן‪.‬‬
‫רון גורן – שיחת אחים‪ ,‬שמן על קנווס‪ 80X100 ,‬ס"מ‬

‫‪ | 20‬שבילים | גיליון ‪29‬‬