Page 126 - שבילים גליון 29 - קנא קנאתי
P. 126
רותם ויצמן
קנאת מורה
אני מתמלא קנאה ,תופס את הראש ואוכל את הלב ,למה אני עוסק בהוראה.
היו לי ציונים טובים ,יכולתי לבחור כמעט כל מקצוע שרציתי ,עריכת דין או
רפואה .אבל חשתי מחויב לבחור בהוראה ,דווקא במקצוע שמחקרים מראים
שהוא הכי פחות מוערך .כל אחד חושב שהוא יודע יותר טוב מהמורים ובאילו
תנאים הם צריכים לעבוד .כל תחילת שנה דנים על החופשים של המורים,
כביכול זה הדבר הכי בעייתי במערכת החינוך .לא המחסור במורים ,לא
הכיתות הגדולות ולא המחסור בהכשרה למורים שמלמדים ,אלא החופשים.
כביכול ,אם יצמצמו את החופשים אז כל הבעיות של המערכת יפתרו .דיון זה
קיים רק על מקצוע ההוראה .באף מקצוע אחר לא מדברים על החופשים של
העובדים או על שעות העבודה שלהם ,רק על המורים .תסריט חוזר בכל
תחילת שנה והרגשה מתסכלת -מסתכלים עליך ,בוחנים אותך וחושבים
שאינך עובד מספיק ,טרם התחלת לעבוד.
אני חש את הקנאה במי שלמדתי איתם ועבדתי איתם ,אותם אנשים שהלכו
לשרת ביחידות מובחרות בצבא ,הלכו להייטק או לתחום הרפואה .אני מרגיש
קנאה גם באלו שהלכו ליזמויות והקימו חברות או עמותות משלהם וחיים את
החלום שלהם .כשמישהו שואל אותי ,מה אני עושה ,אני חש בושה לומר –
מורה .לא משנה שאני משפיע על עשרות תלמידים כל שנה אם לא מאות ,לא
משנה שאני מנחה מורים ועוזר להם להתפתח מקצועית ועוזר להם בתוכניות
הלימוד ,תמיד אחוש בתוכי בושה ,כי אני מורה .כולם חושבים שהם יכולים
לדון בנושא תנאי העבודה שלי והשכר שלי מבלי לערב אותי כלל .אני מקנא
בכל אלו העובדים במשרדים מפוארים ,ואני נמצא בבניינים ישנים לרוב .גם
אם יש בבית הספר בניין אחד חדש שהתווסף ,מהר מאוד הוא מתלכלך ולא
מצליחים לתחזק אותו כמו שצריך .זאת הרגשה של חוסר נעימות להגיע
למקום בו תלמידים סותמים את השירותים או מקשקשים על הקירות ,דבר
שלא תמצא במקומות אחרים.
הקנאה שלי גואה במיוחד בסוף החודש ,כשאני רואה את חשבון הבנק שלי.
משכורת של מורה ברוטו נחשבת לשכר ממוצע .לחשבון הבנק נכנס סכום
אחרי הורדת מס וביטוח לאומי ומה שנותר לא מספיק למחיה .ברשתות
החברתיות אני רואה עובדים שאינם מורים יוצאים לטייל בעולם ,נהנים עם
המשפחה שעה שאני נמצא בבית ולא יכול לטוס לחו"ל פרט לתקופות
גיליון | 29שבילים | 125
