Page 93 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 93
משום שאבי ידע את יום פטירתה, הדליק מדי-שנה נר לזכרה והלך לבית-כנסת
לומר קדיש לעילוי נשמתה. וזו גם הסיבה שבבוא מועד הרשמת הנספים בדפי-
העד של" יד ושם "לא מנה אבי את שמה בין הנספים.
החלטתי לבדוק את הדבר בעצמי. באחד מימי אוגוסט 2001 שמתי פעמיי
לביקור קצר בגרמניה, בעיר שהייתה חלק חשוב בהיסטוריה של משפחתי.
המפגש עם העיר החל כבר בטרמינל של נמל-התעופה בדיסלדורף, מול השלט
"אסן" ברציף הרכבת. מסילת-הברזל והקרונות עוררו בי לא רק את
האסוציאציות המתלוות תמיד לרכבות בגרמניה אלא גם את ההתרגשות נוכח
המעבר מעיר מדוברת שלא ראיתי מעודי לעיר ההופכת למקום מוחשי, עיר
-
המהיר, בן כמה הוא היה אז, קיבל כאן משמעות קרובה בהרבה: בפעם הזאת,
הזקן שישב בקרון יכול היה להיות זה שבא לאסוף את משפחת אבי לתחנת-
המשטרה לפני הגירוש או זה שהעלה אותם לרכבת היוצאת אל הגבול הפולני.
ידעתי שלא אפסע ברחובות שבהם פסע אבי, כי כבר בארץ למדתי שהעיר,
--
הסמוכה למפעלי הנשק של קרופ, הופצצה קשות על ידי בעלות הברית
במלחמת-העולם השניה, והרחוב שבו גרה משפחתנו אינו קיים עוד. אף-על- פי-כן קיוויתי להשלים את סקרנותי בהליכה ברחובות הסמוכים ובהפעלת הדמיון שימלא את מקומו של החסר במציאות. עם צאתי מתחנת-הרכבת הסתכלתי אחורנית וחיפשתי חלק כלשהו במבנה שאינו נראה משופץ. ואכן מצאתי צד אחד של המבנה שבו הקיר והכתובת המתנוססת עליו נראו בוודאות כשריד מן הימים ההם. כך, איפוא, ראה אבי בימים ההם את השלט "האופטבאנהוף" בגרמנית, וכאן נכנס ויצא פעמים רבות בבואו ובצאתו מן העיר. כך גם ראו את השלט בני משפחתו שעלו לרכבת בליל אוקטובר ההוא, במסעם חזרה אל פולין, מסע שממנו לא שבו. אינני יודע אם הצליחו להגיע לעיר הפולנית שבה נולדו והתגוררו לפני שנים רבות, או לעיר אחרת שבה ביקשו להתיישב.
כמו כל ישראלי שהוריו באו משם, בחנתי בקרון הרכבת את הזקנים. החישוב
91 I22גיליוןIשביליםI
ככל הערים אך שונה מכל הערים.
