Page 92 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 92
מסע אל מחוזות ההחמצה
דוד מלמד
שמה של העיר הגרמנית אסן ריחף בביתנו שנים רבות, מבלי שהתעניינתי יתר על המידה במשמעויותיו. ידעתי שאבי גר בעיר זו יחד עם משפחתו, ומשם נמלט בעור שיניו לפני שהנאצים שמו עליו את ידם. חשתי שהשם "אסן" נושא בחובו תמהיל של געגועים ואיבה, כאב ומשיכה, נוסטלגיה ונבגדות. בכל ימי ילדותי הייתה אסן חיה ונושמת בביתנו, אף שאבי סירב בתוקף לדרוך על
אדמתה לאחר השואה.
מפעם לפעם היו מבקרים אצלנו אנשים מבוגרים, חברים של אבי, שכנים משם
--
או קרובים רחוקים שלא הבנתי בדיוק, היכן הם משתבצים במסכת חייו.
מעולם לא טרחתי לשאול את אבי שאלות מרובות על אותה עיר מדוברת בחבל הרוהר, שאליה הגיע בגיל חמש ובה בילה את ימי נעוריו ובחרותו. כל חיי הייתי קרוב לאבי, שוחחנו על הכל, ולא היו בינינו מחיצות. אך משום-מה דווקא על משפחתו לא ידעתי כמעט דבר. אני לא הרביתי לשאול, והוא לא הירבה לספר. רק לאחר שנפטר, נתגלה לי החור האפל שנפער, החסר הרב שלא יכולתי להדביקו. מאז לא חדלו לרחוש במוחי הסקרנות והגעגועים אל עברו של אבי, אל משפחתו שאותה לא הכרתי, אל הדמויות והאירועים שליוו את חייו. במיוחד טרדה אותי נקיפת-מצפון על סבתי, אמו של אבי, שהייתה היחידה מבני-משפחתו שמתה מוות טבעי, נקברה באסן, ואיש לא עלה על קברה לאורך כל השנים. רק באיחור רב הבנתי את עומקו של המחדל שנגרם מכך שלא שאלתי אפילו את השאלה הפשוטה: מתי נפטרה אמו והיכן נקברה. מסתבר שלשאלה בסיסית זו הייתה חשיבות מרובה במסעי המאוחר לחיפוש מקום קבורתה. את החיפוש אחרי מיקומו של הקבר התחלתי באמצעות שיחות טלפון,
-
מכתבים ומכתבי דואר אלקטרוני. פניתי לאחרוני האנשים שהכירו את אבי,
לקהילה היהודית באסן, לעירייה ולמוזיאון היהודי. לאיש מהם לא הייתה
-
תשובה לשאלתי. במפות של בתי העלמין לא נמצא שמה. בעירייה הודיעו לי
שנספתה לאחר שגורשה עם בני משפחתה לפולין ב-28 באוקטובר, 1938 בפרשה הידועה בתולדות השואה כ"פרשת זבונשין". הודעה זו לא הייתה נכונה,
-
I 22 גיליון I שבילים I 90
