Page 130 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 130
ציוני דרך בהתפתחות המוסרית של האנושות
אברהם אוחיון
מאז ראשיתה ועד ימינו, עברה האנושות תהליך התפתחותי שבו קיבלה על עצמה ערכים מוסריים שונים. במאמר זה נתאר כמה ציוני דרך בולטים בתהליך זה )שלהם שותפים חלקים ניכרים מן האנושות( לפי סדרם הכרונולוגי, ונציין
את תרומתה של היהדות להתקדמות מוסרית־אנושית זו.
א. יום השבת
השבת – יומו השביעי של השבוע – נזכרת לראשונה במקרא )בראשית ב', א'–ג'( כחלק מסיפור בריאת העולם. השבת מוזכרת גם בפסוקים רבים אחרים במקרא, ובכללם עשרת הדיברות )שמות כ',ח'–י"א;דבריםה',י"ב–ט"ו( ובפסוקים אלה נאסרה עשיית מלאכה ביום השבת. למצוות השבת ניתנו כמה טעמים, ובכללם הטעם המוסרי־ערכי: השביתה ממלאכה מאפשרת את
העיסוק בעניינים רוחניים ומאפשרת מנוחה לכול. כאמור, במקורות היהדות נתפסת השבת כעניין כמו־טבעי המונח ביסודותיו של העולם. אולם תפיסה זו הייתה זרה לרבים מעמי העולם עד שהיו מהם
שלגלגו על היהודים ה"מפסידים" לחינם שביעית מימי העבודה שלהם.1 אכן, במרוצת הדורות אימצו דתות ועמים ברחבי העולם את קביעתו של יום מנוחה שבועי, וכך כתב כבר לפני כאלפיים שנה יוסף בן מתתיהו:"ואין עיר מערי היוונים או ַעם מעמי הלועזים, אשר לא פשט שם מנהג היום השביעי שבו שובתים אנחנו מכל עבודה."2 השבת אומצה גם על ידי הדת הנוצרית והמוסלמית:עם התחזקות הנצרות, בשנת 110 לסה"נ לערך, קבעו אבות הכנסייה כי יום המנוחה הנוצרי הוא יום ראשון. בקרב עמי ערב חדר רעיון זה עוד קודם הופעת האסלאם, ולימים נקבע באסלאם יום שישי כיום מנוחה
המוקדש לענייני הדת.
1. יוסף בן מתתיהו, קדמות היהודים נגד אפיון, מיוונית: ד"ר י. נ. שמחוני, גבעתיים 1968, מאמר א, פרק כב.
2. שם, מאמר ב, פרק לט.
I 22 גיליון I שבילים I 128
